עמרם, בן חנה
ויעקב, נולד בשנת תש"ז
(1946)
בטנג'יר שבמרוקו. הוא סיים ארבע שנות
לימוד בבית הספר היסודי "אליאנס" במרוקו ומשעלה ארצה
המשיך וסיים את לימודיו היסודיים במרכז הנוער "שורשים". לאחר שלמד שנתיים במושב
מעגלים, עבר לבית-הספר התיכון-התקלאי "מקוה ישראל"
ולמד שם שנה אחת.
משהרגיש שלבו נמשך אחר מקצוע ההוראה, החליט עמרם להירשם לסמינר למורים. הוא נתקבל
לסמינר למורים בבית הכרם בירושלים
ובתום שתי
שנות לימוד הוסמך כמורה.
עמרם גויס
לצה"ל
בתחילת נובמבר
1964
והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות עבר מספר קורסים והיה ללוחם חרמ"ש. הוא
היה חייל טוב, מסור ונאמן לתפקידו. תמיד ביצע את המוטל עליו ללא-דופי ולשביעות
רצון מפקדיו. אחר ששוחרר מהשירות הסדיר, החל לעבוד כמורה בבית הספר "נתיב אליהו"
שבעיירה
נתיבות. כן עסק
בהוראה בישובים הסמוכים לנתיבות. הוא גם הדריך נוער בתנועת "בני עקיבא". הוא היה
מורה ומדריך לדוגמא. מעולם לא חסך מזמנו וממרצו כדי להקנות לתלמידיו ולבני הנוער
ערכים ודרכי חשיבה נכונות, כדי לעשותם אזרחים נאמנים וישרים. עמרם אהב לעסוק
במלאכות-יד, כגון ציור, פיסול ועבודות ריקוע בנחושת. לפרקים היה יוצא לתקופות של
שירות מילואים וב-
1969.
עבר קורס מש"קי-מרגמות. ב-
1971
עבר קורס סיור והיה לסייר בתטיבת שריון. לאחר שנשא לאישה את חברתו שרה ונולדו לו
שתי בנות נתגלה כאב ובעל למופת, מסור ודואג למשפחתו.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים
גויס עמרם וירד לסיני
עם יחידתו, גדוד סיור
87. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14
באוקטובר
1973),
כשלחם בקרב הבלימה בו הושמד חלק עיקרי של השריון המצרי, קרב שהווה נקודת מפנה
בלחימה בחזית סיני, נפל עמרם באיזור צומת הצירים
"עכביש-כספי". בקרב
זה תקף גדוד הסיור את האגף הדרומי של הטור המשורין המצרי, השמיד טנקים רבים ותרם
רבות להכרעת הקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבאר-שבע
(חלקה 3, שורה 5, קבר 13).
לאחר נופלו הועלה
לדרגת רב-טוראי.
