צבי-יהונתן, בן חנה ושמעון (פטר), נולד ביום י' באדר תשי"א (16 בפברואר 1951), בירושלים. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "לוריא" בירושלים והמשיך בלימודים תיכוניים, תחילה בבית-הספר התיכון-חקלאי בעין כרם (שם למד שנתיים) ואחרי כן למד שנה בבית-הספר התיכון-מקצועי ע"ש ברנדייס, במגמה של חשמלאות ומכשירנות מטוסים. בתקופת הלימודים השתתף צבי בכל פעולות הגדנ"ע ועבר בהצלחה קורס מ"כים גדנ"ע. הוא היה גם חובב ספורט והרבה לשחק בכדורסל ובכדורגל. מטבעו היה פעלתן ושוקק חיים ולפיכך לא רצה ללכת בטל, ובזמן הפנוי שנותר לו לאחר הלימודים עד לגיוסו לצבא, עבד עבודות זמניות ב- י.מ.ק.א בירושלים ובבית מלאכה לתיקוני טלוויזיה.

צבי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים בהצלחה קורס למקצועות הטנק וקורס מפקדי טנקים והוסמך לבסוף כמפקד טנק. במשך כל תקופת שירותו היה צבי חייל נאמן ומסור ומילא את הוראות הממונים עליו ללא הרהור וערעור. הוא שוחרר.

באוגוסט 1972 שוחרר משירות סדיר בדרגת סמל ובעל אות השירות המבצעי. הוא החל ללמוד בקורס לחשמלאות מטעם משרד העבודה. הוא הוצב לשירות מילואים בגדוד סיור 87 שהוקם בחודש מאי 1973 ונשלחו אליו חיילים עזי נפש ומנוסי קרבות, יוצאי יחידות מצטיינות של צה"ל.

במלחמת יום הכיפורים הועמד גדוד סיור זה בחוד האוגדה המשוריינת של אריק שרון. צבי וחבריו לגדוד לחמו בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני, והם היו בין אלה אשר מנעו מן המצרים לפרוץ קדימה מתוך שטחים שכבשו. הגדוד נטל חלק חשוב בשבירת התקפת הדיביזיה המצרית ה- 21 המשוריינת, שסמנה את ראשית מעבר צה"ל להתקפת-נגד. צבי היה מפקד טנק בפלוגה המובילה בראש הכות שפרץ אל עבר קו המים במבצע לחציית התעלה מערבה. בקרב הלילי האכזר, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16 באוקטובר 1973), נפגע הטנק שלו באיזור "החווה הסינית" והוא נפצע וטופל בשטח על ידי החובשים בפלוגה. תוך כדי פינוי לעורף להמשך טיפול נפגע הנמג"ש שבו חולץ וצבי נהרג יחד עם כל חבריו בנגמ"ש, אנשי צוות ופצועים יחד. תחילה הוכרז כנעדר ולימים הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים (אזור ה', חלקה 3, שורה 2, קבר 3). השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.