קלמן-יעקב (קובי), בן רות ואברהם, נולד ביום ה' בשבט תש"ט (4 בפברואר 1949) בתל-אביב. דור שלישי בארץ. משהתעוררה התנועה "מן העיר אל הכפר" עברה המשפחה למושב חמד, שהוקם על-ידי חיילים משוחררים דתיים (שם המושב הורכב מראשי התיבות של שלוש מלים אלה), שם גמר קובי את חוק לימודיו היסודיים. קובי היה ילד שכל אדם היה רוצה כמותו. ציינו אותו שלוש תכונות: הבנה, פקחות וידיים טובות. בגן-הילדים גדל בין ילדי עולים, בתוך בליל של שפות, וניכר בשקט שלו, בפקחותו ובחיבתו. הוא הקדים להיכנס לכיתה א' והיה בין הטובים והמצטיינים בהתנהגותו. הוא קיבל מרות מחנכים, היה רגיש וטוב לב, מעולם לא התחצף וחשתדל תמיד לעזור; תמיד עמד לצדו של החלש, ברצון ומתוך טוב-לב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר העממי, עברה המשפחה לתל-אביב וקובי נשלח ללמוד בישיבה תיכונית, בקרית הנוער בירושלים. גם שם הצטיין בכך שמעולם לא עשה דבר שנגד את מצפונו, רק כדי למצוא-חן בעיני הבריות ומעולם לא התגנדר באצטלא לא לו. לדברי מורו ורבו היה ישר ואמיתי, תוכו כברו. עלם גבה-קומה ומוצק-גוף, שמעולם לא איבד את עשתונותיו כשהוטל עליו תפקיד קשה ואחראי. הוא התאמץ והתמודד אתו עד שיכול לו.

קלמן גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966. מיד לאחר סיום האימון הבסיסי, נשלח להשתתף בקרבות מלחמת ששת הימים כצלף וכרגם בחרמ"ש ואחרי-כן השתתף בקרבות מלחמת ההתשה. את קורס הרגמים סיים בציון גבוה ביותר. בחוות הדעת של מפקדיו עליו נאמר: "בעל מקצוע מעולה, חייל טוב וממושמע". כשם שביצע כל מה שהוטל עליו בשלמות כמיטב יכולתו, כך גם עשה את שירותו בצה"ל ללא דופי. בזכות טוב לבו וחוש ההומור שלו, היה עד מהרה לאחד החיילים האהודים ביחידתו. הוא היה מוכן לעזור לזולת שלא על מנת לקבל פרס, אלא מפני שהיה כזה מטבע ברייתו. בתקופת שירותו למד ועמד בבחינות הקבלה לאוניברסיטה בתל-אביב.

בסוף יוני 1969 שוחרר קובי מן השירות הסדיר ומיד החל בלימודי כלכלה ומדעי המדינה. באוניברסיטה היה קובי מן השקטים בחדר הלימוד, אך עבודותיו היו מעולות. בשנת הלימודים השלישית התקבל קובי לעבודה בבנק הכללי בתל-אביב, ובתוך זמן קצר הפך להיות אחד העובדים האהודים ביותר. סיפר עליו מנהלו, שמעולם לא הורגש אצלו כי הלימודים חשובים בעיניו יותר מן העבודה. תוך פחות משנה היה מועמד לקבל זכות חתימה בשם הבנק. יחסיו עם חבריו העובדים בבנק היו יפים להפליא. תוך חודשים אחדים היה קובי אחד העובדים היותר מוכרים והיותר חביבים בבנק. ברגעים של מתח ומצוקה ידע להפיג את המועקה על-ידי אמירה קצרה וקולעת, שעוררה צחוק מתגלגל, הוא שילב עבודה מסורה ומאומצת בלימודים וידע להקדיש ללימודים את מלוא תשומת-הלב, בלי לפגוע בעבודתו. נוהג היה לחזור מהעבודה שמח וטוב לב ולשבת מיד ללמוד. כשהגיע מועד א' להגשת הבחינות לתואר הראשון באוניברסיטה, היה קובי בשירות מילואים. הוא התכונן לגשת למועד ב', שחל יומיים לפני שעמד לשאת לאישה את בחירת ליבו חנה, ובמרוץ מטורף נגד הזמן, הצליח לעמוד בו בלא להניד עפעף. מתוך שלווה וטוב לב הרגיע את הקלחת ההומה סביבו בהומור החביב שלו. קובי וחנה נישאו ב- 11 בספטמבר 1973, ארבעה שבועות לפני שנקרא לשירות המילואים האחרון שלו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא קובי לחזית סיני, עם היחידה שלו, גדוד סיור 87, והשתתף בקרבות הבלימה ובמבצע "אבירי-לב" – המבצע לפריצה אל תעלת סואץ וצליחתו, כאשר גדוד הסיור מוביל את כל הכוחות אל התעלה. ביום שמחת תורה, הכ"ב בתשרי תשל"ד (18 באוקטובר 1973) בקרב להגנה על ראש הגשר נפגע הנגמ"ש המוביל של מפקד המחלקה, בו היה קובי כלוחם, מטיל מצרי וקובי נהרג במקום. קובי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול (חלקה 5, שורה 3, קבר 6), השאיר אחריו אישה, הורים, ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בשבעה לאחר מותו הגיעה הודעה מאוניברסיטת תל-אביב, שקובי עמד בהצלחה בבחינות וכי הוענק לו תואר ב. א. בכלכלה ומדעי המדינה.