אהרון (אריק), בן בתיה ומשה, נולד ביום כ"ז בתשרי תש"ט (1948) בירושלים. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "סוקולוב" ואחרי-כן למד בבית-חינוך תיכון, במגמה החברתית. אריק היה צעיר טוב לב ונעים הליכות. הוא היה מקובל ואהוד על כל מי שהכירו וקנה לעצמו ידידים רבים בזכות נכונותו תמיד לסייע לזולת. הוא אהב את הארץ וניסה, בלהט האופייני לו, לשכנע את חבריו שחובתם לתת למדינה כל אשר ביכולתם ולתרום את מירב מרצם ואונם למען ארצם ועמם. אריק הקדיש את זמנו הפנוי לשני תחביביו העיקריים, ספורט ונגינה. הוא הצטיין בעיקר במשחקי הכדורגל והכדורסל והשתתף בתחרויות בהתעמלות-קרקע במועדון 'ימק"א'. הוא אהב להאזין למוסיקה, למד נגינה והיה פורט על גיטרה להנאת בני משפתתו.

אהרון גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966. הוא הוצב לנח"ל ובמסגרתו עבר את כל האימונים והשתתף בכיבוש מתחם אום-כתף במלחמת ששת-הימים. אחרי המלחמה סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות ונתמנה למדריך בבית-הספר לטירונים, בפיקוד-ההדרכה. הוא היה מדריך מעולה והצטיין בשקדנותו ויעילותו. כמפקד, היה מקובל על חייליו והצליח להביא את היחידה שבפיקודו לרמה מקצועית גבוהה. בזכות הצלתתו זו, מונה לתפקיד מפקד-מחלקה והועלה לדרגת סמל-ראשון.

במחצית נובמבר 1969 שוחרר אריק מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון, בתפקיד מש"ק חרמ"ש. ביחידה זו עבר קורס מש"קי חבלה והשתתף במלחמת ההתשה, במסגרת שירות המילואים. אריק היה תלמיד מצטיין ועשה חייל בלימודיו בעיקר בתחום מדעי החברה, שהיו אהובים עליו. עד לנפילתו הספיק להשלים שתי שנות לימוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

במלחמת יום-הכיפורים נלחם אהרון עם יחידתו, גדוד סיור 87 בגיזרה המרכזית של סיני. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16 באוקטובר 1973), נהרג אריק בקרב הפריצה להקמת ראש-הגשר על תעלת סואץ כאשר הוא משמש בתפקיד רב-סמל של פלוגת הסיור אשר מובילה את כל כוחות צה"ל אל התעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בהר-הרצל בירושלים (חלקה 3, שורה 1, קבר 10). השאיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.