אשר (מסעוד, שר, אשורה), בן זהבה ויעקב (ז'ק), נולד ביום כ"ח באלול תש"ט (22 בספטמבר 1949) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי רמב"ם בעכו, והמשיך בחוות הלימוד החקלאית ליד עפולה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר לגננות ולשתלנות בפתח-תקוה. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, אהוב על מוריו ועל חבריו. חברתו מימי הלימודים העידה עליו, שהיו טבועים בו עקרונות היושר והצדק, וגם ידע ללמד את זולתו להבחין בין טוב לרע. הוא היה חובב ספורט (בעיקר צלילה), וחובב צילום ואהב לצפות בסרטים. אשר היה אוהב טבע ולכן בחר בלימודי החקלאות. הוא הקדיש הרבה מזמנו לטיפול בבעלי-חיים. בבית אמו טיפח לול ושובך יונים והקדיש את זמנו הפנוי לטיפול בהם.

אשר גויס לצה"ל בסוף יולי 1969. הוא התנדב לשרת בנח"ל, יחד עם חבריו בגרעין "גבעת יואב", שהתעתד להצטרף לקיבוץ תל-קציר. במסגרת שירותו עשה בהיאחזות הנח"ל ארגמן ונמנה עם חיילי הנח"ל המוצנח, וכן השתלם בקורס צניחה ובקורס לקשרים גדודיים. בתקופת השירות בצבא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו, ולא סיפר להם דבר על האימונים המפרכים ואף הסתיר מהם את דבר הכאבים העזים שסבל ברגלו בימי הטירונות ובימים שהשתלם בקורסים.

לאחר שהשתחרר מן השירות הצבאי הסדיר היה לגנן והתעתד לנסוע לחוץ-לארץ וללמוד אדריכלות גנים. מטבעו היה אופטימי, עליז וטוב-לב על אף שהיה מסתגר ומרבה להתבודד. הוא היה נאמן למשפחתו ומסור לה, נשא בנטל הפרנסה וסייע הרבה לאמו ואף עסק, ככל שיכול, בחינוך אחיו הקטנים. ישר היה, בעל מצפון ומעמיק לחשוב. הוא הותיר אחריו רשימות, שכתב לעת מצוא, על המוות, על החיים מעבר לחיי העולם הזה, על האמונה בעולם הבא ועוד.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף אשר בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר לצליחת תעלת סואץ שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16 באוקטובר 1973) לפנות בוקר, בצומת הצירים "שיק-לכסיקון", ליד "החווה הסינית" נפגע אשר ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה (איזור ב', חלקה 3, שורה 14, קבר 11). השאיר אחריו אם ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.