ציון, בן חנה ונסים, נולד ביום י' בשבט תש"י, (28 בינואר 1950) במקנס שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1965. הוא למד תחילה בתלמוד-תורה במקנס, והמשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי בקזבלנקה. הוא היה תלמיד מצטיין ומוריו שבחוהו על חריצותו ועל התמדתו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ביקש לעלות ארצה. הוריו שחששו להתיר לו לעשות את הדרך לבדו, עלו עמו. ברעננה למד בבית-הספר התיכון "אוסטרובסקי", ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "טכניקום" בתל-אביב, במגמה של חרטות. לאחר סיום לימודיו נתקבל לעבודה כחרט במפעלי התעשייה האווירית. בערבים היה מדריך בחבורות נוער השכונות ברעננה. ציון היה חובב ספורט והרבה להשתתף בתחרויות כדורגל. הום התמסר לעזור לזולתו, ישר ובעל מצפון, בן נאמן ומסור להוריו. לאחר שהתארס, התעתד לשאת את חברתו לאישה ולהקים בית בישראל.

ציון גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968. תחילה ביקש להתנדב לשרת בחיל-האוויר, אך בבדיקות הרפואיות התברר, שלא יוכל להיות טייס בשל פגם בראייתו, ולכן ביקש להצטרף לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למפקדי טנקים "פאטון". רוב תקופת שירותו הצבאי עשה בסיני והשתתף במלחמת ההתשה. מפקדו מעיד עליו, שמילא את תפקידו כראוי וביעילות בפעילות מבצעית. הוא זכה ל-"אות השירות המבצעי". כבן מתחשב ומסור, השתדל שלא להדאיג את הוריו, ובימי המלחמה הקפיד לכתוב הביתה מדי יום ביומו, כדי להסיר חששות מלב בני משפתתו.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף ציון בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר לצליחת תעלת סואץ שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16 באוקטובר 1973) לפנות בוקר, באיזור "החווה הסינית" נפגע ציון ונהרג. תחילה נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברעננה (חלקה 1, שורה 7, קבר 2). השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.