רפאל, בן רינה ובנימין, נולד ביום א' באייר תש"ז (21 באפריל 1947) בטבריה. בהיותו בן ארבע עבר עם משפחתו לחיפה. למד בבתי-הספר היסודיים "אורים" ו"דרור" ובבית-הספר התיכון המקצועי "בסמת" שליד הטכניון. מילדות התחנך רפי על ערכים של אהבת הזולת ושל נכונות להתנדב לכל משימה הכרוכה בטובת הכלל. הוא היה חבר פעיל בתנועה המאוחדת בחיפה, תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך. כבר אז התבלט בכושרו להנהיג ולהלהיב אנשים. בקלות רבה קנה את לב החברים וכבר מתוך הכרות ראשונה אתו למדו לבטוח בו ולסמוך עליו. כמדריך הצטיין בתכנון ובביצוע פעולות יוצאות דופן, שהלהיבו גם את חניכיו וגם את הממונים עליו. מתוך פעילותו בתנועה גברה אהבתו אל הארץ ובמיוחד כבשו את לבו מחוזות הדרום, על מרחביהם השוממים ונופיהם הפראיים. רפי הרבה לארגן מסעות וטיולים אל כל חלקי הארץ ולמד להכיר כל פינה נידחת באזוריה השונים. את נופיה השונים של הארץ הרבה לצלם במצלמה, שממנה לא נפרד במסעותיו, אלבומיו מלאים תצלומים שצולמו בתקופות שונות, במקומות רבים ובחברת חברים שונים, רפי גם היה חובב ספורט מושבע ואהב לעסוק בפעילות גופנית באורח סדיר. הוא נהנה במיוחד מן השילוב של כל תחביביו לכדי פעילות, שבה הגיעו כל כשרונותיו לביטוי אופטימלי. כישוריו הרבגוניים נסכו בו הרגשה של ביטחון עצמי רב ואמונה בכוחותיו. ואכן, כאשר הגיע מועד גיוסו לשירות סדיר, היה ברור לו שיבחר במסלול הקשה ביותר של המעולים בבני הנוער באחת מיחידות העילית של צה"ל.

רפי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר שעמד בהצלחה בטירונות הקשה והממושכת, התנדב לסיירת מטכ"ל. במסגרת יחידה מובחרת זו, עבר אימונים מיוחדים והוכשר למשימות בלתי שגרתיות. יכולתו להשתלב על נקלה בחברה וכישרון המנהיגות שלו, הביאו את מפקדיו לשלוח אותו לקורס קצינים. הוא השלים את הקורס בהצטיינות ונהיה אחד הקצינים המבטיחים של החיל. דרך עבודתו זכתה להערכה רבה ביותר. מפקדיו העריכו אותו כקצין אחראי מאוד, שאפשר לסמוך עליו "בכל מאת האחוזים". כאדם, ראו בו איש ישר, נאמן ומסור מכל לב. רפי נהג מעורבות רבה מאוד בנעשה בפלוגה שלו, היה ידיד ורע לכל פקודיו והתעניין אישית בגורלו של כל אחד מהם. בחוות הדעת התקופתיות הנהוגות בצה"ל זיכוהו מפקדיו בציונים גבוהים ביותר, ברמה של "מעולה". ברבות הימים נשלח לקורס קציני מודיעין ולקורס הסבה לשריון שגם אותם סיים בהצטיינות.

בתום תקופת שירותו הסדיר, השתחרר והחל ללמוד הנדסת מכונות בטכניון בחיפה, אבל הוא לא הצליח לעמוד בהפצרותיהם של מפקדיו ושל חבריו לנשק ולאחר שנת לימודים אחת חזר לצה"ל והתנדב לשרת בצבא הקבע. זו הייתה תקופת מלחמת ההתשה והוא נשלח לפקד על מעוז על גדות התעלה. בראש אנשיו הדף מספר נסיונות פשיטה של חיילים מצריים. בשנת 1972 השתחרר משירות הקבע כמפקד פלוגת טנקים בחיל השריון וחידש את לימודיו בטכניון. כשהוקם גדוד סיור 87 בחודש מאי 1973 נקרא רפי להיות מפקדה של פלוגה ב' ביחידה., ורק טבעי היה שפלוגה זו הפכה להיות הפלוגה המובילה של היחידה.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה רפי בחוץ-לארץ. הוא מיהר לשוב ארצה כדי להצטרף לפלוגתו. כאשר גדוד הסיור יצא ב- 9 באוקטובר לקראת ערב לסיור מאחורי קוי האויב, היתה זו הפלוגה של רפי אשר הובילה את הכוח. ב- 14 באוקטובר השתתף גדוד הסיור בבלימת המתקפה הגדולה של השריון המצרי, קרב שהווה נקודת מפנה במלחמה. בקרב הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר לצליחת תעלת סואץ שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (15-16 באוקטובר 1973) כאשר גדוד הסיור מוביל את כל הכוחות עם פלוגתו של רפי בחוד, נפגע הטנק של רפי. זה היה תוך נסיון לסייע לגדוד טנקים אחר שנפגע קשה והיה נתון ללחץ כבד מהאויב. הטנק של רפי התפוצץ והוא נהרג במקום.  הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה (איזור ב', חלקה 4, שורה 8, קבר 10). השאיר אחריו אישה, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.