שמואל, בן פני ומוריס, נולד ביום כ"ב בתמוז תשי"ב (15 ביולי 1952) בחדרה. כשהיה ילד עברו הוריו להתגורר ביפו, ושם למד בבית-הספר היסודי "נוה-צדק". מכיוון שמילדות נתגלו אצלו כשרונות למלאכת-יד, החליטו הוריו לשלחו לבית-ספר מקצועי ושמואל התקבל לבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" ביד שפירא. שמואל למד נגרות והצטיין במקצועו. חלק גדול מעבודותיו עשה בשביל בית הוריו: ארון-קיר, שולחנות וכיסאות, המקשטים עד היום את הבית. שמואל היה קשור מאוד לבני משפחתו, ובתקופת שירותו בצבא נהג לשלוח להם מכתב מדי יום ביומו. גם חברים רבים היו לו, שכן היה נער מלא חיים ומרץ ובעל חוש הומור, שקירב אליו לבבות. אם כי גדל בתנאי חיים קשים למדי, לא קבל על גורלו ובלט משכמו ומעלה מעל שאר נערי השכונה. מלבד מלאכת-היד, שהיתה תחביבו העיקרי, עסק הרבה בספורט, במשחקי טניס-שולחן ובכדורגל.

שמואל גויס לצה"ל בראשית מאי 1970 והוצב לחיל השריון. בתקופת שירותו השלים קורס תותחנות טנקים וקורס מקצועות טנק.

בראשית מאי 1973, לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, שב לעסוק במקצועו הקודם, נגרות.

במלחמת יום הכיפורים שירת כטען-קשר. יחד עם יחידתו, גדוד סיור 87, השתתף בקשים שבקרבות בגזרה המרכזית של סיני: קרבות הבלימה, קרב התקפת הנגד ליד "טלויזיה", קרב הפריצה וההבקעה אל עבר תעלת סואץ, קרב בלימת השריון המצרי מדרום ל-"לקקן" והקרבות לטיהור החיץ החקלאי שממערב לתעלת סואץ. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד, (22 באוקטובר 1973) נשלחו שלושה טנקים, ביניהם הטנק של שמואל, ממש בדקות האחרונות לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, בראש כוח של צנחנים אל תוך כפר במבואות הדרומיים של איסמעיליה. תוך דקות ספורות נפגעו כל שלושת הטנקים מפצצות אר.פי.ג'י שנורו מתוך בתי הכפר ממרחק קצר. שמואל קיבל פקודת נטישה ממפקד הכח, קפץ מהטנק, נפגע ונהרג. הוקם קבר אחים לו ולעוד שלושה מאנשי צוותי שלושת הטנקים בבית-העלמין בקרית שאול (איזור 1, חלקה 9, שורה 1, קבר 29). השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.