משה (עוזי), בן מרגלית וראובן, נולד ביום כ"ה בסיון תשי"א (29 ביוני 1951) באשקלון. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר על-שם ארלוזורוב באשקלון, ואחרי-כן החל ללמוד בבית-הספר התיכון "אורט" באשקלון, במגמת ריתוך ומסגרות מבנים. הוא למד בבית-ספר זה עד גמר כיתה י' ועבר ללמוד בבית-הספר לקציני רדיו, במכללה לאלקטרוניקה. עוזי, כפי שקראו לו כל בני משפחתו וידידיו, התייחס ללימודים במלוא הרצינות והבין שכל השכלה נוספת שירכוש תסייע לו ברבות הימים בביסוס פרנסתו ובהצלחת עסקיו, כשיצא לחיים עצמאיים. לכן, בשלהי תקופת הלימודים העדיף ללמוד מקצוע בהניחו כי בכך ייקל עליו לקיים את עצמו ולסייע להוריו מוקדם יותר. משה היה אהוב על כל חבריו, וכבר מימי נעוריו היה דמות מרכזית בחברתו. היו לו חברים רבים, גם ממקום מגוריו וגם ממקומות שלמד בהם, ועם כולם מצא שפה משותפת וידע ליצור קשר לבבי ונאמן. הוא היה דמות אהובה גם בקרב תושבי שכונתו, הכיר את כולם וכולם אהבו אותו. הילדים והנערים בשכונה העריצו אותו וניסו לחקותו, והוא ניצל זאת לטובתם. משה ידוע היה בנכונותו לעזור לכל אדם בכל צורה גם בייעוץ, גם בצורה חומרית וגם בדרך של עידוד על-ידי שיחה או אפילו על-ידי חיוך מרגיע. בעיקר העריכו את תכונותיו והכירו את כישוריו בני משפחתו של משה, שהיה להם לעזר תמיד, והם אהבו אותו ביותר. הוא היה בן נאמן, אוהב ומתחשב, ותמיד הקפיד שלא להדאיג את הוריו, עד כמה שהדבר היה תלוי בו.

משה גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 והוצב לנח"ל. במהלך שירותו הצבאי עשה תקופות מסוימות בקיבוץ גשר וכן בהיאחזות קטורה, כחלק ממסלול הנח"ל המקובל. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס מ"כים וכן בקורס מש"קי חבלה, ונקבע תפקידו כמש"ק חבלה. הוא שירת בקווים רוב תקופת מלחמת ההתשה, ותפקידו בתקופה זו היה כרוך בתעסוקה המבצעית. כעבור זמן שירת גם בתפקיד מש"ק סיור. גם בצבא, כמו בקרב בני משפתתו, חבריו ותושבי שכונתו, אהבו הכל את משה והעריכו את תכונותיו הטובות, ובעיקר העריכו את מסירותו לכל אדם ואת נכונותו לעזור, נכונות שבמסגרת צבאית יש לה משמעות עמוקה הרבה יותר. הוא הצליח לרכוש חברים רבים וזכה להערכת מפקדיו.

עם תום שירותו החל משה מיד בביסוס פרנסתו ובבניין חייו העצמאיים. הוא עסק כעצמאי בקונפקציה (בתפירה) והודות לתכונותיו, לכישוריו וליכולתו ליצור קשר עם אנשים, הצליח להתבסס תוך חדשים אחדים והחל עושה חיל בשוק החפשי. הוא רצה להגיע לעצמאות כלכלית מלאה, ולהיות מסוגל לסייע להוריו כפי הצורך, ואמנם החל לבנות את עתידו על בסיס איתן, תוך ראייה מפוכחת ומבוגרת. תוך כדי כך נקרא רבות לשירות מילואים פעיל.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף משה עם יחידתו, גדוד סיור 87, בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בגזרה המרכזית של חזית סיני. בקרב הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר לצליחת תעלת סואץ שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (ליל ה- 15-16 באוקטובר 1973) בציר "טרטור" ליד "החווה הסינית" נפגע משה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון (חלקה 1, שורה 11, קבר 3). לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. השאיר אחריו הורים, אח ואחיות.