דורון-צבי (אוני), בן רחל וישראל, נולד בחודש טבת תשי"ב (ינואר 1952) ברחובות. הוא למד בעיר הולדתו בבית-הספר היסודי ד' על-שם יבניאלי, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט". דורון היה תלמיד חרוץ וממושמע, הקפיד על הכנת שיעוריו והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא הרבה לקרוא וסגנון כתיבתו היה נאה; הדברים שכתב על חיים ויצמן, נבחרו להיקרא באוזני אלמנת הנשיא הראשון ביום השנה למותו. חובב ספורט היה, הרבה בפעילות גופנית, נלהב למשחק הכדורסל ולשחייה ואהב לרכב על סוסים. דורון היה חברותי מאוד וקל להתיידד, אוהב חברה, מכניס אורחים ונוח לבריות. מטבעו היה סלחן ומתרחק מריב וממדון. תמיד מוכן היה לעזור לזולת אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות. היה לו חוש הומור, ולעתים נהג להתבדח ולעשות מעשי קונדס. הכל הכירו אותו כדובר אמת ועומד בדיבורו, אדם גלוי, ישר ובעל מצפון, ורגיש מאוד למעשי עוול. הוא לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו.

דורון גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח, במסגרת גרעין הנח"ל שעשה בהיאחזות בגלגל. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס לחובשים קרביים. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. אהוב היה על מפקדיו ולחבריו שימש דוגמה במזגו הטוב, בהתנהגותו, בצייתנותו ובסבילותו. הוא זכה ל- "יאות השירות המבצעי". הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ובמכתבים שהקפיד לכתוב הביתה לא סיפר דבר על האימונים הקשים והמפרכים, כדי שלא לצערם. שבועיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשא דורון-צבי לאישה את חברתו דייזי, ועמד להקים עמה בית בישראל. הוא אהב מאוד את בני משפחתו, היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. 

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח גדוד סיור 87 שדורון השתייך אליו לגזרה המרכזית של חזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים ובקרב על "החווה הסינית" במסגרת מבצע "אבירי-לב"- המבצע לצליחת התעלה. ביום שמחת תורה, הכ"ב בתשרי תשל"ד (18 באוקטובר 1973), בקרב להגנה על ראש הגשר פגע טיל מצרי פגיעה ישירה בנגמ"ש של דורון והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברתובות (חלקה 3, שורה 6, קבר 4). השאיר אחריו אישה, אב, אם ואחות.