גד, בן מרגוט וקורט, נולד ביום ט"ז באדר תשי"ב (13 במרץ 1952) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר מל"ל ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בכפר סבא, במגמה של מסגרות מכנית. גד היה תלמיד טוב ושקדן ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חבר בתנועת "מחנות העולים" והיה פעיל מאוד בקבוצתו. כמו כן היה חובב ספורט נלהב ואהב מאוד שחייה. בן נאמן היה והרבה לסייע להוריו במשקם ברמות השבים, הכל שיבחוהו על דייקנותו ועל יזמתו ושקידתו. גד אהב חברה והיו לו ידידים רבים, שאהבוהו ורחשו לו אמון רב. הוא היה להם ידיד מסור וחבר נאמן, ותמיד "ארגן" בשבילם את המסיבות ואת הבילוי המשותף. עליז היה ושמח, חייכן ורוחו טובה עליו תמיד. חבריו סיפרו עליו כי "היה גלוי לב, איש אמת ועומד בדיבורו, הגון וכן ורגיש מאוד לכל אי-צדק ולמעשה קיפוח". הוא היה איש שיחה נעים, שידע להתבטא בבהירות ובתבונה. תמיד הצטיין בתפיסה מהירה, בסקרנות וברצון לדעת. מטבעו היה בעל רצון עז וכוחו עמד לן להשלים כל דבר שהתחיל בו. הוא שפע ביטחון עצמי רב, מרץ וחיוניות, ובכל זאת לא היה גאוותן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו.

גד גויס לצה"ל בתחתילת נובמבר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בסדרה של קורסים, לרבות קורס למפקדי טנקים, ואחרי-כן מונה מדריך בבית-הספר לשריון. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ומילא כל משימה שהוטלה עליו ביעילות ובנאמנות. הוא זכה ל- "אות השירות המבצעי". בתעודת השחרור שלו מהשירות הסדיר כתב מפקדו: "גד הוא מפקד ישר, הגון וממושמע ובעל יזמה. הוא מילא ביעילות את כל תפקידיו".

במלחמת יום-הכיפורים השתתף גד עם יחידתו, גדוד סיור 87, בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14 באוקטובר 1973), ליד מוצב "טלוויזיה" שבגזרה המרכזית בסיני, נפל גד בקרב שהווה נקודת מפנה במלחמה - קרב בו הושמדו כ- 250 טנקים של האויב. הגדוד של גד השמיד כ- 25 טנקים, אך המחיר היה כבד. טיל נ"ט מצרי פגע פגיעה ישירה בטנק של גד והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר; לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמות-השבים. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.