רפאל, בן הניה ודניאל, נולד ביום ב' בשבט תש"ו (4 בינואר 1946) בכפר אביחיל. הוא סיים את לימודיו היסודיים באביחיל ואחר-כך עבר לבית-הספר הימי מכמורת, שם סיים שתי שנות לימוד. אחרי-כן למד בבית-הספר הימי "שדות ים" ובסיום לימודיו יצא לשנת הפלגות בתפקיד קאדט. הוא היה נער מוכשר ותלמיד טוב, ששקד על לימודיו, ומאחר שמתמיד אהב את הים, עשה חיל גם בלימודי הימאות. הוא היה בן למשפחה של לוחמים במחתרות שלפני קום המדינה, ומילדותו ספג את משמעות המושג ציונות וידע מה נדרשו חלוצי היישוב להקריב למען העצמאות ולמען המדינה.

רפאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1963 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות עבר קורסים שונים והיה ללוחם בצנחנים.

אחר-כך יצא לקורס קצינים ובסיומו הצטרף לחטיבת צנחנים. במלחמת ששת הימים השתתף עם פלוגתו בקרבות רמת הגולן והוא כבר סמ"פ. אחרי המלחמה הוטל עליו הפיקוד על קורס צלפים והוא מילא תפקידו זה בהצטיינות. אותו זמן נשא לאישה את חברתו והקים בית בישראל. רפי אהב את חיי הצבא ובמסגרת זו הצליח לשלב גם פעולות בתחביבים שלא אהב להזניח. הוא היה חובב אמנות ובשעות הפנאי נהג לצייר ולפסל. כן אהב מאוד את ספורט הצלילה והשחייה התת-מימית. תחביב זה הניעו לבקש העברה לאילת. באילת שירת כמפקד פלוגת נח"ל, שבצעה לסירוגין תפקידים בהחזקת קו-התעלה ותפקידים שונים בבסיס-האם באילת. כשסיים את תפקידו בהחזקת הקו וכל אנשיו חזרו שלמים ובריאים, לא היה גאה ומרוצה ממנו. במחצית 1969 במהלך מלחמת ההתשה, נפצע רפי בראשו מפגיעת כדור, בעת שניהל קרב מקלעים עם חיילים מצריים, והועבר לבית חולים. כשהחלים מפצעיו ביקש לעבור לחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורסים שונים היה למפקך פלוגת טנקים. כל שירותו עבר עליו בחזית הדרום. בינתיים נולדו לו שתי בנות וכשהשתרר שקט בקוי החזית, החליט לסיים את שירות הקבע שלו בצה"ל ולבנות את עתידו מחוץ לצבא.

באוגוסט 1973 נולד בנו הראשון. הוא היה אב ובעל למופת, מסור ודואג למשפחתו ושמח בה. כשפרצה מלחמת

יום-הכיפורים יצא מיד למחנה יחידתו, גדוד סיור 87, והצטרף אל חבריו הלוחמים. הגדוד ירד על שרשראות לגזרה המרכזית של חזית סיני וביום ה- 8 באוקטובר 1973,  כשהגדוד עמד לבדו מול כוחות מצריים גדולים על רכס הגבעות "כישוף-חמדיה" נהרג המג"ד, במצי כרמלי. רפי נטל מיד את הפיקוד על הגדוד והמשיך בקרב עד להגעת חטיבת טנקים של האוגדה לאיזור. הוא השתתף עם פלוגתו, פלוגה א', בסיור מאחורי קוי האויב לגילוי ואיתור ה- "תפר" בין הארמיות המצריות. ב- 14 באוקטובר 1973 השתתף רפי עם פלוגתו בקרב שריון ליד מוצב "טלוויזיה" - קרב שהווה נקודת מפנה במלחמה - ואשר בו הושמדו כ- 250 טנקים של האויב. גדוד סיור 87 השמיד כ- 25 טנקים. בקרב זה נפגע רפי ברגלו, טופל בשטח והועבר לבית החולים "בילינסון". מיד כשקם על רגליו החל לשוטט בבית החולים ולחפש את חבריו בין הפצועים, וכשמצא חיילים מגדודו הייתה השמחה גדולה. רבים מהם הודו לו על שהציל את חייהם במהלך הלחימה והוא דאג שהאחיות ימלאו את כל בקשותיהם ולא יחסר להם דבר. כעבור זמן דרש מהרופאים שישחררו אותו, כדי שיוכל לחזור לחזית. משסירבו לו ברח מבית החולים, וחזר לחזית, לא לפני שהוא עבר בבית חולים "איכילוב" על מנת לבקר את סגנו הפצוע גם כן. הוא חזר לסיני ומכיון שגדוד סיור 87 כבר לא היה קיים כמסגרת לוחמת עקב האבדות הקשות, הצטרף לתטיבת שריון 600 בתפקיד סמג"ד. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (21 באוקטובר 1973) בעת שנלחם באזור "החווה הסינית" נפגע הטנק שלו והוא נטשו. המצרים התקדמו לעברו ורפי אשר לא רצה ליפול בשבי החליט לנסות ולהגיע אל כותותינו. בעת נסיגתו נפגע ונהרג. זמן רב היה בחזקת נעדר, ומשזוהתה גופתו, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשיך אבריק. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.