ציון, בן נוריה ונג'י, נולד ביום ח' באלול תשי"א (9 בספטמבר 1951) ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי של תב"ד ברחובות. ציון היה נער jברותי מאוד וקל להתידד, נוח לבריות וחביב מאוד. חבריו ומכריו אהבוהו על שהיה אדיב, טוב-לב, נעים הליכות, בעל יד רחבה ונפש מבינה. תמיד מוכן היה לעזור לכל אדם ומעולם לא סירב לחבר שביקש להסתייע בו ועשה ככל יכולתו לעזור לחלשים. הוא הצטיין באורך רוח ובסבלנות ולא נהג לשמור טינה. מטבעו היה אופטימי, שמח, חייכן ובעל חוש הומור מצוין ואהב להתלוצץ לפעמים. הכל הכירו אותו כאדם ישר ובעל-מצפון, נאה דורש ונאה מקיים. הוא נהג לומר ישירות ובלי צביעות כל מה שחשב, אפילו דברים קשים ולא נעימים. היה הגון ורגיש למעשי עוול. להוריו היה ציון בן נאמן ומסור, תמיד דאג להם, התחשב ברצונם וכיבד אותם.

ציון גויס לצה"ל בתחילת מאי 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגי נגמ"ש, והוצב ביחידת שדה של החיל. הוא היה נהג נגמ"ש מצטיין ושימש דוגמה לחיילים ביחידתו. כולם העריכו אותו על רוחו הטובה ועל נאמנותו במילוי תפקידיו. בתעודה שהוענקה לו בשעה ששוחרר מן השירות הצבאי הסדיר, ציינו מפקדיו את התנהגותו הטובה והעידו עליו שהיה חייל למופת.

במלחמת יום הכיפורים השתתף ציון עם יחידתו, גדוד סיור 87, בקרבות שהיו מן הקשים שעם ישראל ידע. קרבות הבלימה מול הכוחות המצריים, סיור מאחורי קוי האויב לגילוי ה- "תפר" בין שתי הארמיות המצריות, קרב ההבקעה הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר לצליחת תעלת סואץ והמשך השמדת הצבא המצרי בגדה המערבית של התעלה עד מבואות איסמעיליה. וביום י"ז בכסלו תשל"ד (12 בדצמבר 1973) בשעת סיור ממערב לתעלת סואץ, מול העיר איסמעיליה, נפגע הנגמ"ש של ציון פגיעה ישירה והוא נהרג במקום. למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות (חלקה 2, שורה 5, קבר 9). השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.