מרסל
בן אלקה ובריש, נולד ביום כ' בחשון תש"ח (3 בנובמבר 1947) בסני שברומניה, ועלה
ארצה עם משפחתו בשנת
1963.
הוא למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר מקצועי ברומניה. ילדותו של מרסל, שכונה גם בשם
"משה" ו- "מיקי", עברה עליו בעיר קטנה ברומניה, שרבים מתושביה היו יהודים. הוא
היה ילד ערני ושובב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, למד בבית-ספר
מקצועי והחל לעבוד ביצירת תבניות עץ ליציקה. לאחר שעלתה ארצה, התיישבה משפחתו
בכפר חסידים, ומרסל עשה זמן-מה בקיבוץ אפק, שם למד עברית באולפן. כשחזר לבית
הוריו, היה מלא באהבה לארץ, לנופיה ולאנשיה, אף-על-פי שקודם לכן לא ידע דבר על
הארץ. מרסל היה ספורטאי מילדותו. הוא עסק בענפי ספורט רבים ובארץ היה חבר "הפועל"
ושיחק בכדורגל בקבוצה מקומית ברכסים, מקום מגוריו. מרסל היה עליז, שפע מרץ, היה
חזק והקרין סביבו ביטחון. רבים אהבוהו. עד שגויס לצבא, עבד במקצועו, יציקת
תבניות, במפרץ תיפה.
מרסל גויס לצה"ל במחצית מאי
1966
והוצב לחטיבת חיל הרגלים "גולני". לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מכ"ים, התנדב
לשרת בסיירת נודעת. בעודו בשירות חובה השתתף במלחמת ששת הימים, בקרבות ברמת-הגולן
וכן נטל חלק בפעולות הביטחון השוטף אחרי המלחמה. כעבור זמן מונה לתפקיד
נגד-רובאים בסיירת ומש"ק סיירים ואחרי-כן השתלם בקורס ביטחון שוטף למפקדים.
מפקדיו ראו בן חייל אחראי, מסור, בעל כושר ארגון ויכולת רבה. בתעודת השחרור שלו
צוין שהוא חייל ממושמע, שמילא תפקידו לשביעות רצון מפקדיו.
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים בגדוד שריון. ברבות הימים הועבר
ליחידת סיור של חיל השריון ושירת שם כסייר. כמו-כן עבר קורס נהגי נגמ"ש. אחרי
השחרור, המשיך מרסל לעבוד כתבניתן בבית-מלאכה במפרץ חיפה, והצליח להתקדם בעבודתו.
כעבור זמן הצטרף כשותף למעסיקיו הקודמים. בשנת 1972 נשא מרסל אישה והזוג המשיך
להתגורר ברכסים. הוא רצה לבנות את ביתו במו ידיו, אך לא הספיק. בשנת חייו האחרונה
החל מרסל בפעילות ציבורית נמרצת ברכסים. לקראת הבחירות בסתיו של שנת 1973 היה
מועמד למועצה המקומית מטעם רשימה מקומית של צעירים, שהוא הקים אותה. רבים תלו בו
תקוות, שיצליח להחיות ולפתת את רכסים המוזנחת. לזכותו זוקפים את הקמת מגרש
הכדורגל במקום ואת בניית מועדון הנוער, שם גם הדריך נערים בעבודות בעץ.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח גדוד הסיור שמרסל
השתייך אליו לחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים ובקרב על "החווה
הסינית" במסגרת מבצע "אבירי-לב"- המבצע לצליחת התעלה.
במהלך הקרבות חילץ תחת אש בחור מרכסים, שנפצע ואיבד רגל, ובכך הציל את חייו. ביום שמחת תורה, הכ"ב בתשרי תשל"ד (18
באוקטובר
1973), בקרב להגנה על ראש הגשר פגע טיל מצרי פגיעה
ישירה בנגמ"ש של מרסל והוא נהרג במקום.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברכסים. השאיר אחריו אישה, הורים, אחות ואח.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
