רוזנבלום, יגאל
יגאל, בן מרים ויואב, נולד ביום ז' בניסן תשי"א (13 באפריל 1951) בחיפה. הוא למד וסיים את לימודיו בבית-הספר "הריאלי", במחזור החמישים. מילדותו התבלט במנהיגותו והשרה ביטחון סביבו. מנעוריו היה חבר בתנועת "בני-עקיבא", בסניף "כרמל". עוד לפני שהיה מדריך בתנועה, התבלט ביכולתו לרכז סביבו פעילות רבה. יגאל אהב לסייר בארץ וללמוד את אתריה, ואמנם הכיר אותה היטב והדביק באהבתו אותה את חבריו. הוא היה גבה קומה, כחול עיניים, מדריך מעולה, מסור ובעל תושייה. פעם, בסיור לילי, בהדריכו את חניכיו מנחל אלכסנדר לגבעת אולגה בגשם וברוח, שינה יגאל את תוכנית הסיור ושיכן את החניכים בתוך מבני-קיט ריקים, כשהגיעו הביתה טרח לשלם תמורת הנזקים שנגרמו שם וטלפן לכל אחד ממשתתפי הטיול, לוודא שאיש מהם לא חלה. עד שהתגייס לצה"ל ריכז את פעולת סניף "כרמל" של תנועת "בני-עקיבא" בחיפה.
יגאל גויס לצה"ל במחצית יולי
בסוף יולי 1972 השתחרר יגאל מהשירות הסדיר ואחרי השחרור הדריך במוסד לנוער עבריין, כהכנה לקראת לימודי הקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. העיד עליו אחד המרצים: "יגאל היה תלמידי בקורס מבוא לסוציולוגיה, שהיו בו עשרות רבות של תלמידים. הוא משך את תשומת לבי כבר מתחילת השנה. הופעתו המרשימה, דבריו המדויקים ותשובותיו הקולעות, העמידו אותו במרכז כל דיון ושיחה". בחופשות מהלימודים באוניברסיטה המשיך להדריך במסגרת "בני-עקיבא" וארגן מחנות וטיולים. הוא הרבה לעסוק בידיעת הארץ ובצילום ומעולם לא דעכה התלהבותו לגילוי פינות חדשות ומראות מרהיבים ברחבי הארץ. בשירות המילואים הוצב ליחידת שריון וסיים בה קורס לנהגי נגמ"ש.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא יגאל לשירות מבית הכנסת. כשארז את חפציו, התעורר בו הספק אם מותר לקחת תפילין ביום הכיפורום. לאחר שעיין בספרו של הרב גורן, הדן בהלכות מלחמה, לקח את התפילין עמו. עם גדוד הסיור שלו נלחם בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. בקרב הקשה והאכזרי להקמת ראש הגשר לצליחת תעלת סואץ שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16 באוקטובר 1973) לפנות בוקר, באיזור צומת הצירים "טרטור-לכסיקון", ליד "החווה הסינית" כאשר יגאל עם חבריו לצוות הנגמ"ש עסק בפינוי פצועים, נפגע הנגמ"ש שלהם פגיעה ישירה מטיל מצרי ויגאל נהרג יחד עם כל מי שהיה בנגמ"ש, אנשי צוות ופצועים יחד. על נסיבות נפילתו סיפר סגן מפקד הפלוגה, גדעון פרידמן: "ליל ה- 15-16 באוקטובר מצא אותנו נעים ראשונים דרך החולות, לכיוון נקודת הצליחה הצפויה בחיבור בין התעלה לאגם המר הגדול. הובלנו ראשונים, כאשר מאחורינו נעים כל שאר הכוחות. הגענו לכביש המקביל לתעלה, שכונה אז בשם הקוד "לכסיקון", פנינו ימינה ונענו צפונה עד לתוך "החווה הסינית". שם פנינו מערבה לכיוון התעלה, על ציר שנקרא אז בשם "שיק". נענו במרכז מפקדת הדיוויזיה המצרית, בעוד השטח כולו, לרבות הציר, מוצף כלים מצריים. רק לאחר תנועה של כקילומטר על הציר פתחנו באש. המצרים היו המומים ומבולבלים. הם לא הצליחו לעכל ולהבין את נוכחותו של כוח שריון ישראלי בטבורם. פגענו בעשרות כלים מצריים, נגמ"שים, טנקים ורכב רב. האזור כולו בער כאשר אנו עצמנו מופתעים מהצלתותינו, ולנו עד שלב זה הרוג אחד ופצוע אחד בלבד. כאן נפגע קלות הנהג שלי ולא היה מסוגל לנהוג עוד. יגאל עבר אלי מהכלי שלו, ותפש את מקומו ליד ידיות ההיגוי. והנה, הכלי החל לנוע. הוא פעל בקור רות ובהיגיון, כאילו שקט שורר מסביב ולא תופת בוערת. כשעה לאחר מכן התברר שהיחידות, שנכנסו בעקבותינו לתוך הכוחות המצריים נתקלו בהתנגדות חזקה ביותר וסבלו אבידות ברכב, בנשק ובכוח אדם. נקראנו לחלצם, ואז בשלב החילוץ ספגנו את מרבית אבדותינו. ריכזנו את הפצועים בנגמ"ש של יגאל והוא יצא אתם לדרך, שממנה לא שב". יגאל הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה (איזור ב', חלקה 3, שורה 11, קבר 9). הניח אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
|
|
||||||
|
|
|
||||||
