נעליים  שחורות

מאת: קובי שוחט (קמב"ץ פלוגה א', מ"פ ח'/79)

נכתב ביום הזיכרון 1976

כדפים  בספר  ניצבות  הן  לנגד  עיני,

כפרקי  מצבה  לאחד  שעוד  חי,

כבלילה  דומיה  של  שירה  ומחול,

של  שריקת  כדורים , של  פחד  ושכול,

של  שמש  בוהקת  וים  בכחול.

מספרות  השחורות  כמלחשות  אהבה,

על  ליל  של  דמים  מדרום  לחוה,

על  רפי  ויוסי  כבתוך  אגדה,

סיפור  גבורתם  של   אדם  ופלדה,

סיפור  על  בירכיים  שפקו  מחיל,

על  אומץ ליבם  של  נערים  בני  בלי  גיל.

לידן  בצבעים  של  לבן  וכחול,

נוצרות  סיפור  הצלחה  כביכול,

על  כוכב  שדרך  במשטח  הירוק,

על  זה  שניבאו  כי  יגיע  רחוק,

על  ילד  רגיש  שזנח  את  הכל,

ושכח  זיו  פריחה  כשנשם  את  החול.

כך  עומדות  הן  ימים  ושנים  כשנות  דור,

כאנדרטה  קפואה  של  בד  ושל  עור,

אל מול קברות  אחים  בבית  עולם,

רעים  שלרגע  היו – ואינם,

כי  על  מזבח  תקוה  נקריב  אדם,

ובני ? גם הוא למלחמה  יועד ?

חוורו  פני, ליבי  נדם

ואייחל  כי  תשקוט הארץ  לעד.

חזרה לדף הבית