לילה של מלחמה - לילה אחד ב - 73
מאת: יעקב (קוקי) לימון
עוד פעם מחשיך,
לילה של מלחמה !
אינני יודע כמה לילות כבר עברו עלי ללא שינה. אני בוחן את האופק בפעם האלף במשקפת שניתנה לי על ידי צווינטר הסמג"ד.
אני מנקה את המאג . המאג שאחר כך- אחר כך בסוף, יתעקם לכיוון השמים מהפיצוץ האיום של מוקש שהיה תחתנו. אבל בינתיים אני מנקה ...
לילה. מכשיר הקשר נדם קצת ... רשת המודיעין שותקת. הרשת שבין כה וכה אינה מעבירה אלינו בשורות טובות אלא רק דיווחי אימים על דיוויזיות מצריות המתקרבות לכאן . אני שומר את המידע בבטן , או לוחש ליואב ברום, המג"ד החדש, באוזן, אין לנו מה לעשות עם המידע הזה , חבל להפחיד את כולם ...
המצב מדאיג ... באמת מדאיג .
בקושי פתחנו את הלחימה וכבר איבדנו את המג"ד את בנצי שלנו ...
גם רפי המ"פ הענק נעלם; אומרים שנפצע. ועוד פצועים , הרוגים ...
איבדתי את החשבון ...
איבדתי גם את החשבון של כמה לילות לא עצמתי עין ולא אכלתי או שתיתי משהו חם ... (סתם פינוק)
עוד פעם מחשיך, לילה של מלחמה. ברקע נשמעים מטחי קטיושות כמו רעם תופים חסרי קצב, מן יריקות כאלה ואחר כך שקט ואחר כך רעם של פיצוץ אדיר. --
-מישהו חטף ! יש התלקחות... פטרייה...
אני מכוון את המשקפת: שלהבות אבל לא רואים מי, לא רואים מה ...
קשה להעריך מרחקים בלילה ... אם היה מישהו בכלי שחטף, הוא לא הספיק להבין מה קרה .
בשמים מתעופפים מן גופים לא ברורים – החברה אומרים שאלה טילים ... "פרוגים".
אני הקמ"ן, אני לא בטוח מה זה: מן נקודות של אור בשמים שטסות להן לאט לאט לכיוון מזרח ... לך תדע ...
שוב מטח קטיושות, רגע שקט ושוב התלקחות ...
העורף כואב לי. אני משפשף אותו בכבדות ומגלה שהעיניים שלי עצומות.
אני מתנער. הראש שלי מורכן בזווית משונה לכיוון הברכים.
מתי בכלל התיישבתי ?
אני מריח את עצמי – מזל שרק אני מריח את זה- חמוץ, דביק, מגעיל –
איך אמרתי: " סתם פינוק ... "
יש לי רסיס קטנצ'יק תקוע ליד השערות מאחור. אני ממשש אותו באצבע נהנה מהתחושה ...
מצחיק , אני אפילו לא זוכר מתי חטפתי אותו , בטח כשישבתי בתצפית, הסאגרים עפו סביבי ואחד התפוצץ לא רחוק מאחרי.
מתי זה היה ? אני לא זוכר.
משונה איך איבדתי את חשבון הימים. אני עייף !
שוב מטח קטיושות ...
אורי קצין הקשר עולה על הסיפון של הנגמ"ש ... ומתיישב ,
... "מה נעשה מחר ? "
מחר ? אני לא יודע מה נעשה מחר ! אסור לדבר על מחר ... בוא נעבור את הלילה בשלום ...
אני כמעט נרדם תוך כדי דיבור ...
עכשיו אני רוצה ללכת לישון ...
ובהחלטה נועזת של רגע, אני מחליט שאני הולך לישון ! אני לא יכול יותר !
אבל אני לא נדחס שם למטה בתוך הנגמ"ש.
אני אקח שמיכה , אני אפרוש אותה על החול הרך, ליד השרשרת וזהו .
אמרתי לקשר ,האם היה זה צביקי ?או אולי מנשה ? תעיר אותי אם תהיה הקפצה !
בטח שיעירו אותי ! (אני מקווה)
ואם לא יעירו ?
לא יודע ! אני לא נותן לעצמי דין וחשבון. אני נשכב על החול, איזו הרגשה ...
במעורפל אני שומע עוד מטח קטיושות ועוד אחד – ושוב רעם איום של פגיעה.
אני הולך לישון... אני לא שם יותר קצוץ על כלום ! אני נרדם ! זהו ! יהיה מה שיהיה ! אני עייף עד מות.
אני ממשש עוד פעם אחת את הרסיסון בעורף: "כדאי להוציא אותו לפני שיזדהם שם"
עוד מטח ------------
אינני יודע אם נרדמתי או לא ואם כן , כמה זמן ישנתי ...
כל מה שאני זוכר הוא שפתאום בין מטח אחד לאחר חטפתי בבטן מהלומה איומה, מכה מהממת שהותירה אותי שרוע ונשנק כדי לשאוף קצת אויר...
" זהו," הבזיק בי ההרהור בלהה, "הקטיושות ! חטפתי אחת !"
הייתי מבועת ... "ככה מתים !!! "
זהו חברים , לא מתי ! אני כאן .
ידידי אורי טייבר, קצין הקשר, קפץ מן הנגמ"ש כדי להשתין. אני הייתי למטה. הוא נחת ישר עלי ...
כנראה לא קרה לי כלום ...
אחר כך הודיתי לו על שלא השתין מלמעלה...
לישון כמובן כבר לא חזרתי. האדרנלין פיעפע ותסס בדמי עד בחילה ...
בבקר מצאתי כתם דם על השמיכה. –
אינעל דינקום כולכם ! כבר 8 שנים לא הייתי בתול
אבל הרסיס, הרסיס מהעורף, יצא מעצמו ...
קוקי
גבעת שמואל 2005