גיבור בעל כורחו - יורם פרוינדליך ז"ל
מאת יאיר ליטביץ
את יורם פגשתי ב-
סיפורו של יורם התרחש בליל הפריצה לראש הגשר. לפנות בוקר, בתנועה לצומת "טרטור-
לקסיקון", נעו שרידי פלוגה ג עם המג"ד בראש הכח, שלושת הטנקים של הפלוגה יחד עם טנק
המג"ד נעו האחד ליד השני ובהעדר אמצעי ראיית לילה יורים על כל דבר חשוד. ליד הצומת
בזמן הירי הכבד, כשפגענו ב-
הוריתי ליורם שנע בצידנו השמאלי להשמיד את הטנק שבמחפורת. יורם זיהה אותו מייד (חושך), פנה אליו והודיע לי שאינו יכול לפגוע בו כי אין לו הנמכה (עם התותח). כדי שלא יעמוד חשוף מול הטנק המצרי וייפגע, הוריתי לו לא לעצור, לנוע אליו, ואם אין ברירה, לגלוש לתוך המחפורת ואז או שתהיה הנמכה או שיפגע בו פיזית עם הטנק שלו. האויר כולו היה מלא בנותבים בגדלים שונים ולא היה זמן להסברים. יורם לא היסס לשניה, הוא התקרב לטנק המצרי מהצד שלו במטרה לנגח אותו ולשתק אותו. איני יודע אם היתה זו ערימת העפר מתוך המחפורת שנערמה או תלולית עפר טבעית בדיוק במסלול התנועה של יורם. הטנק עלה על התלולית וכשירד ממנה עם הקנה לכוון המחפורת היתה לו כבר הנמכה. יורם מצא עצמו במרחק מטר או שניים מהטנק המצרי (קנה התותח), ובתנועה אינסטינקטיבית ירה בו בטרם ייפגע הוא עצמו. הפגיעה יצרה כדור אש ענק מתיז רשף לכל עבר. יורם הודיע לי בבהלה כי התעוור ואינו רואה כלום. הוריתי לטען/קשר להחליף את המפקד וכוונתי אותו שיצטרף לשאר הכח לאחר שגם טנקי המג"ד והמ"פ נפגעו.
חששתי שיורם נפגע ורווח לי שלאחר מנוחה קצרה ראייתו שבה אליו והוא לקח חזרה את הפיקוד. נפגשנו בבוקר ליד הרמפות כשיורם עומד גאה בצריח ומחייך חיוך של נצחון.
מעולם לא הבנתי מהיכן יורם שאב את אומץ הלב לנסות ולנגח את הטנק המצרי כשהכל מסביבנו בוער. מעולם לא למדנו תרגולת כזו. איני יודע את מי מאיתנו יורם הציל במעשהו, זה גם לא חשוב. כל מה שאני יודע שמבין מעשי ההקרבה הרבים שתוארו במלחמה ההיא זה אחד הנועזים והמדהימים שביניהם.
איש אמיץ היה יורם. המשיך להלחם לצידי בשכל, באומץ ובמקצוענות עד הפסקת האש. בכל מקום - בשטחים פתוחים או בחייץ החקלאי תמיד ניצב עם הטנק שלו מאחורי או לשמאלי, תמיד עם הקנה לכוון הנכון ותמיד מוכן ודרוך לכל התפתחות.
לאחר תום הקרבות, כביטוי והוקרה על לחימתו המופתית, מונה יורם למ"מ טנקים בגדוד הסדיר בו היינו למרות שלא היה קצין. חשתי שזה המעט שהצבא חייב לו.
פגשתי את יורם מספר פעמים ברבות השנים, תמיד נזכר באירוע הזה בחיוך, כדרכו, צנוע ונחבא אל הכלים.
לדאבוני יורם נפטר במרוצת שנת 2004.
יהי זכרו ברוך!