ערן שורק ז"ל הצדעה אחרונה         

 

ערן שורק ז"ל שהיה סמ"פ פלוגה ג' בגדוד הסיור במלחמת יום כיפור נפטר ממחלה קשה ב- 26 בנובמבר 2006.

בהיותי מ"מ 1 בפלוגה מטבע הדברים ששמעתי תכופות את ערן בקשר. במהלך ימי הלחימה הראשונים כאשר עמדנו על קו הגבעות, צפינו וחטפנו הפגזות, ערן כאיש סיור ולוחם חרמ"ש לא התבלט במיוחד. בקרב השריון בשריון הגדול שנערך ב- 14 לאוקטובר, קרב שבו עיקר הלחימה נעשה על ידי הטנקים, אני זוכר את ערן לא עומד לרגע ומפקד על פינוי הנפגעים באמצעות הנגמ"שים שבפיקודו.

כל זה עד לאותו לפנות בוקר נורא עת פלוגה א' ואנו פלוגה ג' נקלענו למארב קטלני בצומת טרטור לקסיקון. שם הכרתי את ערן ומשם הכרות זאת תלווה אותי לתמיד. רבים מאיתנו חייבים את חיינו לערן של אותו לפנות בוקר.

בזמן שהגדוד נפגע, נעו הטנקים ראשונים בפרישה והם חטפו את מכת האש הראשונה  ואת הנפגעים הראשונים. הנגמ"שים נעו מעט לאחור לפי פקודת המג"ד.

ערן לא המתין אפילו שניה, בהבינו בקשר מה שאירע הוא הוביל את הנגמ"שים של פלוגה ג' היישר לכוון הצומת ספוגת הירי תוך שהנגמ"שים יורים אש תופת לכוון המצרים. הכל התרחש במהירות. ללא התראה, ערן מצא עצמו כמפקד הבכיר של שתי הפלוגות גם יחד. הנגמ"שים של ערן הצטרפו ויישרו קו עם הטנקים שנעמדו על הצומת ובסמוך לה. ואז, ערן נתן את הפקודה שאולי הצילה את שרידי הגדוד שנותרו לאחר ההיתקלות במארב. הפקודה היתה להעלות את כל הכלים לרשת הגדודית. איני יודע עד היום איך ערן השתלט על פלוגה א', מעולם לא שאלתיו על כך, אבל אין לי ספק כי כל הכלים שנותרו לאחר הפגיעה הקטלנית מהמארב פעלו יחד באיזור הצומת כשכולם מאזינים לרשת הגדודית לפי הוראתו של ערן. מבנה הגדוד היה מורכב, וערן הבין כי כדי לשלוט בכלים כולם צריכים להאזין לאותה רשת קשר. חילופי האש בינינו למצרים היו עזים ונערכו מטווח קצר. היתה סכנה גדולה של ירי דו צדדי בין הפלוגות או בין כלים בודדים, כל זה נמנע בזכות אותה פקודה של ערן. את עיקר האש ייצרו הנגמ"שים. אני זוכר כי הבנתי, כמו שערן הבין, שאם לא נפקד על עצמנו נאבד את הסיכוי להחלץ. היה לי נוח עם ערן, הוא היה מפקדי משך ימי המלחמה הקודמים ובאימון ההקמה. ידעתי שערן אינו בקי בהילכות הטנקים ולפיכך מצאתי עצמי פועל לידו בתיאום מוחלט איתו. אני זוכר שחששתי שהמצרים מצויידים באמצעי ראיית לילה וביקשתי מערן לייצר אש ככל שניתן לכוון המצרים כדי למנוע מהם להרים את הראש ולכוון נשק נ.ט. לעבר הטנקים שמהווים מטרה גדולה ומגושמת בקרבות נגד חי"ר מטווח קצר. ואכן, אש הנגמ"שים מנעה פגיעות בהם ובנגמ"שים עצמם. ערן, בזמן שהוא פיקד על כוח הנגמ"שים בצומת, הורה לטנקים לירות על כל מטרה חשודה כ"כבדה" (כלומר טנק). כך אולי חצי שעה ואולי שעה, נמשך הקרב הלילי בטווחים של עשרות מטרים בלבד.  נגמ"שים וטנקים בתנועה מתמדת בשטח מצומצם יורים אל תוך הלילה בקצב מטורף. תזמורת הזויה שבה ערן הוא המנצח. פקודותיו היו חדות וברורות, ובמבחן התוצאה גם חכמות ומצילות חיים.  אני זוכר שערן הודיע לנו כי כוח חילוץ נשלח אלינו (ולא הצליח להגיע), ערן הפעיל ארטלריה עלינו כדי לא לתת לרגלים המצריים אפשרות להתקרב אלינו בחסות החשיכה. עם אור הדמדומים החלו לירות לעברנו טילי נ.ט. ותוך דקות ירד ערפל סמיך והירי פסק. היה ברור שיש להחלץ בחסות הערפל בטרם יימוג ובטרם המסה הצפופה של כלי השריון ששרדו יהפכו לאבוקות אש. ביקשתי מערן שהתנועה של הטנקים בחילוץ תיעשה בחיפוי הנגמ"שים. לא היה צריך להסביר יותר מזה, ערן הבין שבקרב הלילי הזה הטנקים חייבים את החיפוי. ערן נתן הוראה להתארגן לתנועה. עזרתי לו בהכוונת הכלים הראשונים לכוון מערב כי תוך הקרב ערן היה עסוק בפיקוד ובירי מהנגמ"ש שלו. נענו מערבה בהתאם לפקודה של ערן זוגות זוגות, בכל זוג טנק ונגמ"ש מחפה.

אומץ וגבורה אינן מילים נרדפות. ערן היה גם אמיץ וגם גיבור באותו לילה נורא.

 

בהמשך המלחמה, ערן הקים פלוגת חרמ"ש משרידי הנגמ"שים של הגדוד והמשיך להילחם, המשיך עד שהנגמ"ש בו הוא נע בעצמו ספג פגיעה קטלנית. ערן ניצל בנס. איני יודע את המשך פעילותו של ערן כי בבוקר שלמחרת הטנקים הופרדו מהנגמ"שים עד תום המלחמה וגם לאחריה. אני יודע שערן נשאר בחזית עם מעט הלוחמים שנותרו עד הפסקת האש.

 

במשך השנים פגשתיו מדי פעם במסגרות עבודתינו. תמיד חיוך, תמיד קרא לי יאירק'ה, ותמיד חיבוק.

 

אזכור את ערן תמיד באהבה ובהערצה.

 

אני מצדיע לך המפקד!

 

                                                                                      יאיר ליטביץ