גבורת המפקד - רמי זיו ז"ל
מאת יאיר ליטביץ
לדף האישי של רמי חזרה לדף סיפורים אישיים
רמי ז"ל שרד את ליל הפריצה לראש הגשר והיה מט"ק בפלוגה ח' בגדוד
ביום ה
מהתצפית הממושכת שערכנו לפנה"צ זיהיתי עיקול עם סוללה נמוכה ליד הכביש ושם הצבתי את רמי כמפקד יחד עם טנק נוסף. למרות שהיינו שלושה קצינים בחמשת הטנקים סמכתי מאד על רמי שלא היה קצין. שלושת טנקים האחרים התפרשו מזרחית לכביש במרחקים גדולים. התחלנו לירות על הכח המצרי ולהפתעתי לא הצלחנו לפגוע. למצב כזה יש תרגולת של איפוס קרבי אותה ביצענו מיידית. למזלנו המצרים היו עדיין די רחוקים וחלקם גם נעצר לאחר פגיעות בודדות שספגו מפלוגה א'.
האיפוס הקרבי עשה את שלו. הפגיעות השתפרו ללא הכר. התפרשנו מזרחה מהכביש ברווחים
גדולים משום שהיינו רק חמישה טנקים וגם כדי לנסות ולפתות את המצרים לנוע על הכביש
הפנוי לכאורה. הם לא יכלו לזהות את הטנקים מאחורי העיקול. תוך פרק זמן קצר, פלוגה
מצרית תקנית בת שבעה טנקים נעה בשדרה על הכביש "בהתאם לתכנון". רמי צופה בהם
ובקור רוח ממתין שיתקרבו. הוא ידע שלטנקים המצרים החדישים
דאז יש מייצבי תותח אבל בשיקול נבון סמך על היכולת המקצועית של הצוות שלו וצוות
הטנק השני שהיה איתו. במרחק משוער של כ
כשסיימו את הירי הצטרפו שני הטנקים אלינו יחד עם פלוגה א' שחזרה בינתיים
מההתארגנות וטנק המח"ט שהצטרף להמשך הלחימה בחטיבה
קור רוח כשלעצמו אינה מעשה גבורה. יותר מזה, קור רוח נדרש ברמה כזו או אחרת מכל מפקד אבל אחרי מאורעות צומת "טרטור-לקסיקון" בליל הפריצה, כשנותרנו חמישה טנקים בלבד מול גדוד חוד של חטיבה מצרית, עם פיקוד ומסגרת חדשה שלא הכיר ושכל שגיאה עלולה להסתיים באובדן חיים, היכולת להפגין קור רוח ברגע הנכון, כשאתה, המפקד, נזקק לזה מפיקודיך, יחד עם יכולת מקצועית מעולה וביצוע מושלם הופכים בעיני את רמי לאחד מגיבורי המלחמה.
רמי ז"ל נפל במבואות איסמעיליה ביום האחרון של המלחמה.
יהי זכרו ברוך!