גדוד סיור 87 – גדוד סיור משורין של אוגדה 143 – הוקם בחודש מאי 1973. מפקד האוגדה היה אז האלוף שמואל גונן (גורודיש). בגדוד זה היה שילוב אינטגרלי של שני מרכיבים – מרכיב שריון כבד – טנקי פטון חדישים (M60A1), ומרכיב סיור – נגמ"שים (M113) וג'יפים. בכל אחת משלושת הפלוגות המשורינות היו 2 מחלקות טנקים ו-2 מחלקות נגמ"שי סיור – יחד עם טנק מ"פ, נגמ"ש סמ"פ ונגמ"ש ש"כ (עליו  היו החוליה הטכנית והחובש הפלוגתי) – 7 טנקים ו- 8 נגמ"שים בפלוגה. בפלוגת המפקדה היו כל הגורמים אשר היו אמורים להתלוות לכוחות המסתערים (מחלקת רפואה, מחלקת חימוש וכו') מנויידים על גבי נגמ"שים. פלוגת הג'יפים הוותה כוח סיור קל נפרד. החפ"ק כללה מחלקת טנקים נוספת כך שבסך הכל היו בגדוד 24 טנקים ו-36 נגמ"שים.

לגדוד היה מבנה ייחודי גם מבחינת כח אדם. המג"ד והמ"פים היו קציני טנקים, ואילו סגניהם היו קציני סיור. בכל פלוגה משורינת היה קמב"צ פלוגתי (בעמדת טען/קשר בטנק ה-מ"פ) ובמחלקות היו סמ"מים. 

בגדוד הוצבו קצינים וחיילים מ- "מיטב הנוער" – כאלה ששירתו בעבר ביחידות שריון סדירות, יוצאי יחידות חי"ר מעולה, סיירות וכו'. מפקד הגדוד היה סא"ל בן-ציון (בנצי) כרמלי, קצין סיור ושריון ותיק, ומפקדי הפלוגות היו רפי מצפון, רפי בר-לב, יגאל אבירי וישראל זוהר (ג'יפים). פלוגת הג'פים התבססה כמעט בשלמותה על פלוגת הסיור ההיסטורית של חטיבה 8 – פלס"ר 87 – משם נלקח המספר שניתן למסגרת הגדודית כולה. 

הגדוד עבר אמון מלא וממושך במתקן צאלים – אז מתקן אמון חטיבתי 500 – וביצע בסופו של האמון תרגיל גדודי מלא. 

בחודש אוגוסט 1973 השתתף הגדוד בתרגיל אוגדתי של אוגדה 143 – תרגיל "חולות נודדים". זמן קצר לפני כן מונה האלוף אריאל (אריק) שרון למפקד האוגדה.

ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973 הוזעק המטה וסגל הפיקוד של הגדוד בשעות לפני הצהריים, ובמשך היום גויס הגוף העיקרי של הגדוד ביחד עם האוגדה כולה. התארגנות הגדוד בימ"ח נפגעה מתקלות רבות. הטנקים היו חדשים עד כדי כך שברבים מהם לא הושלם הדיגום הצה"לי מבחינת מתקונים חיצוניים. היו חוסרים בזיווד, תחמושת, מקלעים, מכשירי קשר וכו'. למרות כל זה, לקראת בוקר התחיל הגדוד בתנועה על גבי שרשראות לכיוון סיני.

ביום ה- 7 באוקטובר בשעה 14 בערך הגיעו הכוחות הראשונים מתוך הגדוד לקו בגזרת חטיבה 14 – החטיבה הסדירה שעד אז עמדה לבדה מול המתקפה המצרית בגזרה המרכזית של קו התעלה. כלים מהגדוד תפסו עמדות לבלימת המצרים במתחמי "מכשיר" ו-"חמדיה". בלילה שבין ה- 7 וה- 8 באוקטובר התכנס הגדוד בחניון לילה באיזור מתחם "יוקון" מדרום-מערב לטסה בציר "עכביש" – הכביש המוביל מטסה אל הקצה הצפוני של האגם המר הגדול. בלילה התקיימה באוגדה קבוצת תכנון למבצע חילוץ חיילי המעוזים בגזרה על ידי גדוד הסיור מתוגבר בצנחנים. פעולה זו בוטלה באותו לילה.

בשעה 0500 ב- 8 באוקטובר התפרס הגדוד ברכס הגבעות החוליות "חמדיה"-"כישוף" במקביל לחטיבה 600 – אחת מחטיבות הטנקים של אוגדה 143, בפיקודו של אל"מ טוביה רביב. על שני הכוחות פיקד סגן מפקד אוגדה 143, אל"מ יעקב (ג'קי) אבן, מתוך טנק החפ"ק שלו.  בשעה 1045 קיבל מפקד אוגדה 143, אריק שרון, מאלוף פיקוד דרום, שמואל גונן, פקודה להניע את כל האוגדה דרומה, אל עבר ארמיה 3 המצרית. הוראה זו התבססה על הדיווחים המוטעים והמטעים אודות הצלחתה, כביכול, של מתקפת הנגד של אוגדה 162 בפיקודו של אלוף אדן (ברן), אשר התחילה בשעה 0800 באותו בוקר. לאחר שערעורי אריק על ההוראה נדחו, החלה אוגדה 143 בתנועה דרומה בשעה 1200 בערך. בעקבות לחצים מצידו של סגן מפקד האוגדה, ג'קי, אשר זיהה במו עיניו את כוונות המצרים להתקדם ולתפוס את רכס הגבעות "מכשיר"-"חמדיה"-"כישוף" אשר שלט על איזור דוור-סואר (איזור בו אמור היה להתבצע צליחה עתידית), הורה אריק לגדוד סיור 87 להישאר במקומו ולהחזיק ברכס "חמדיה"-"כישוף".  

בעומדו לבדו מול כח מצרי גדול אשר זיהה את הדלילות היחסית של כוחותינו באיזור ויצא למתקפה משולבת של שריון, חי"ר וארטילריה על קו הגבעות, ספג הגדוד בשעה 1530 את האבדה הראשונה – מפקדו בנצי כרמלי. בנצי נהרג במקום, בזמן שפיקד על הגדוד, חשוף בצריח, מפגיעת רסיס מפגז של ארטילריה או של טנק אשר נחת על סל הצריח של הטנק שלו.  

מפקד פלוגה א', רפי מצפון נטל את הפיקוד על הגדוד אשר המשיך בבלימת הכוחות המצריים עד לחזרתה של חטיבה 600 של האוגדה לגזרה בשאטה. ניתן לאמר, שעמידתו העיקשת של גדוד הסיור על קו הגבעות עצרה את המצרים מלפרוץ קדימה ולהשתלט על איזור אשר אחיזתם בו היה מונע, קרוב לודאי, את אפשרות צליחת התעלה במקום בו היא בוצעה שבוע לאחר מכן – מהלך אשר הביא בסופו של דבר למפנה במלחמה בחזית הדרום.

מכיוון ש- "מכשיר" שהיה מעט מצפון לגזרת הפעולה של גדוד הסיור נכבש על ידי המצרים קבלה חטיבה 600 פקודה לכבוש אותו חזרה. למטרה זו הוכפף גדוד הסיור ת"פ חטיבה זו, כאשר תוכנית המתקפה כללה הסתערות על היעד על ידי הנגמ"שים בחיפוי הטנקים. המתקפה בוטלה דקות ספורות לפני תחילתה המתוכננת על ידי סגן מפקד האוגדה, כאשר התברר שהיעד תפוס על ידי סד"כ מצרי בגודל חטיבה.

לקראת ערב יצא הגדוד להתארגנות. במפקדת הגדוד התיצב רב-סרן צעיר בעל פני ילד ודבור שקט. היה זה יואב ברום שזה עתה נתמנה למפקד גדוד סיור 87 במקום בנצי.

באותו עת קבלה הגדוד פקודה ממפקדת האוגדה לעבור ת"פ חטיבה 14. 

יחד עם העברת גדוד הסיור ת"פ חטיבה 14 הועברה פלוגת הג'יפים ת"פ מפקדת האוגדה. עד סוף המלחמה עסקה הפלוגה באיתור וחיסול חוליות קומנדו מצריות, ניווט והובלות כוחות ומשימות סיור שונות. לאחר הפסקת האש תצטרף לגדוד 87 ה- "מחודשת" (ראה מאוחר יותר). 

למחרת, ביום ה- 9 באוקטובר התפרס הגדוד בעמדות תצפית ואבטחה כלפי מערב, מ- "כישוף" דרומה, עד איזור סגול 100. הגדוד דיווח למפקדת החטיבה שאין תנועות אויב מ-"לקקן" ודרומה – למעשה עד "בוצר". המח"ט התקשר למפקד האוגדה וביקש אישור לנסות ולהתקדם מערבה, והאישור ניתן. בשעה 1600 בערך התחיל הגדוד בהרכב חפ"ק, שלוש פלוגות משורינות, מחלקת רפואה ומחלקת חימוש, בתנועה דרך החולות מדרום ל- "כישוף" על מנת לנסות לאתר במדויק את ה- "תפר" בין שתי הארמיות המצריות במרחב – השניה והשלישית – ולהגיע, אם הדבר מתאפשר, אל קו המים באיזור "לקקן". הגדוד נע בין הדיונות דרך הנקודות סגול 178 ו- 179 והיגיע עד לציר "לכסיקון". 

בינתיים ניהל מפקד חטיבה 14 דיון עם הדרגים הממנים על האפשרות של כניסת הפלוגה הצפונית, פלוגה ב' של גדוד הסיור אל מעוז "מצמד". זה 24 שעות לא היה למח"ט קשר עם חיילי המעוז והוא דאג לשלומם. הוא לא ידע שהם כבר נפלו בשבי. בשעה 1935 קבלה החטיבה פקודה שאסרה לחלוטין כל תנועה נוספת מערבה. לכן נשאר הגדוד במקומו במשך כל הלילה מבלי להתגלות, פלוגה ב' בחניון לילה מעט מדרום ל- "לכסיקון"-"נחלה" והפלוגות א' ו- ג' עם החפ"ק, רפואה וחימוש – מעט מדרום ל-"לקקן", על ציר "לכסיקון". בשעה 0645 למחרת קבל הגדוד פקודה להתקפל ולחזור על עקבותיו לאיזור הצומת "עכביש"-"כספי" על ציר החת"ם.

מאוחר יותר באותו יום, ה- 10 באוקטובר, הוחלפה חטיבה 14 בקו על ידי חטיבה 600, ויצאה להתארגנות מחוץ לטווח הארטילריה המצרית – באיזור כביש הרוחב – ציר "מבדיל" – מתג 71.

ב- 11 באוקטובר, בערב, קבלה חטיבה 14 פקודה להחליף את חטיבה 600 בקו למחרת בבוקר. החטיבה נעה לביצוע המשימה עם אור ראשון, וגדוד הסיור קבלה אחריות על האגף הדרומי של החטיבה (ושל האוגדה כולה) מ- "כישוף" ועד לאזור מדרום ל- "חורבה". במשך יומיים עסקה היחידה בתצפיות וסיורים.

ביום ה- 14 באוקטובר, עוד לפני הנץ השחר, נשמע רעש של התנעת מנועים רבים מכיוון מערב. עם אור ראשון פתחו המצרים בהרעשה ארטילרית כבדה והתקפות אויריות על כוחותינו. לאחר מכן, לקראת שעה 8, החלה דיויזיית העילית של ארמיה 2 – הדיויזיה המשוריינת ה- 21 – כולה מצויידת בטנקי T-62, לנוע לתקיפה על אוגדה 143, כאשר מול חטיבה 14 תוקפת חטיבה 1 המצרית. המאמץ העיקרי של החטיבה המצרית היה מצפון לגזרת גדוד הסיור – בגזרות של הגדודים 184 ו- 79 – ולכן קבלה גדוד הסיור פקודה לתקוף את אגפו הדרומי של הכוח המצרי, לכיוון צפון/צפון-מערב. לצורך ביצוע משימה זו הוכפפה פלוגה י' ("יוק") של גדוד 79 (הפלוגה הדרומית יותר) ת"פ גדוד הסיור. בקרב ה- שב"ש הגדול שהתפתח בעקבות התקיפה המצרית היתה ידה של כוחותינו על העליונה. החטיבות המצריות 1 ו- 14 (!) הושמדו כמעט כליל על ידי כוחות אוגדה 143 (200-250 טנקים מצריים יצאו מכלל פעולה). גדוד סיור 87 קבלה "קרדיט" על 20-25 טנקים מצריים בקרב באיזור מוצב "טלויזיה". מחיר הנצחון בקרב זה היה כבד לגדוד; נהרגו הלוחמים:

עמרם אלקיים, לוחם בפלוגה א'

משה בן-געש, לוחם בפלוגה א'

משה בן-ישי, מט"ק בפלוגה א'

חיים לנגזם, חובש בפלוגה ג'

גד מוזס, נהג טנק בפלוגה א'

ארמון סמדג'ה, חמש צריח בפלוגה ג'

יעקב פרוכטנבאום, לוחם בפלוגה ג'

 

....ועוד רבים נפגעו, ביניהם מ"פ א' - רפי מצפון ו-מ"פ ג', יגאל אבירי.

במפקדת החזית הוחלט לנצל את ההצלחה בקרב ה- 14 באוקטובר ובשעות הבוקר התקיימה במפקדת אוגדה 143 קבוצת פקודות למבצע "אבירי-לב" – מבצע פריצה אל תעלת סואץ, צליחתה והקמת ראש גשר בגדה המערבית.

מפת מבצע "אבירי-לב"

זמן קצר לפני שעת ה- "ש" הופיע מח"ט 14, אל"מ אמנון רשף בשטח ההערכות של גדוד הסיור. לאמנון לא היתה הזדמנות עד כה להיפגש עם אנשי הגדוד אשר כבר לחמו במסגרת החטיבה כשבוע ימים. היה לו חשוב להשמיע את דבריו ללוחמי הגדוד לפני היציאה לקרב המכריע, וכן עשה. נאומו הסתיים בקריאת "עלה קרב" ומיד לאחר מכן עלו הלוחמים על הכלים, מוכנים לתנועה.

האזינו לנאום של אמנון רשף - 15 באוקטובר 1973 - שעה 17:40 (קליק על PLAY)

בשעה 1805 התחיל הגדוד לנוע באותו נתיב בו נע בסיור אל מאחורי קוי האויב ששה ימים קודם לכן. פלוגה ב' בפיקודו של רפי בר-לב הובילה עם הנגמ"ש של עמי פרידמן, מ"מ הסיור המוביל בחוד. על פי התוכנית הגדודית היה על פלוגה ב' לנוע צפונה על ציר "לכסיקון" עד צומת "שיק-לכסיקון", מול הבנינים של ה- "חווה הסינית", ולפנות מערבה על ציר "שיק" עד לגדת התעלה באיזור "סרוק". הפלוגה הבאה בסדר התנועה הגדודית, פלוגה ג' בפיקודו של איציק כהנא נעה, עם חפ"ק המג"ד, על ציר "לכסיקון" עד צומת "טירטור-לכסיקון", משם מערבה על "טירטור" עד למתג 50 על הציר – כקילומטר מצפון-מזרח למעוז "מצמד". פלוגה א' בפיקודו של אסף אביזהר נעה עם מחלקות הרפואה והחימוש על ציר "לכסיקון" עד לצומת "נחלה-לכסיקון", משם מערבה על "נחלה" עד למעוז "מצמד", ומשם צפונה ומזרחה על "טירטור" עד למפגש עם פלוגה ג' והחפ"ק ב- "טירטור" 50.

הסד"כ של חטיבה 14 מנה חוץ מגדוד סיור 87 עוד 6 גדודים. סדר התנועה היתה כדלהלן: אחרי גדוד סיור 87 וחפ"ק המח"ט נע גדוד טנקים 79, משימתו להגיע לצומת "שיק-לכסיקון" ומשם צפונה ממערב ל- "לכסיקון" עד ציר "אושה", אחריו גדוד טנקים 184, משימתו לנוע צפונה ממזרח לציר "לכסיקון" באיזור הבניינים של ה- "חווה הסינית", ואחריו גדוד טנקים 407 (מקורו בחטיבה 600), משימתו לפתוח את ציר "טירטור" מצומת "טירטור-לכסיקון" מזרחה. משימת גדוד חיר"ם 424 (סיירת "שקד"), הבא בטור, היתה להתפרס בגזרת גדוד סיור 87 ולטהר את השטח, כוח שמוליק (שתי פלוגות צנחנים סדירים) שנע אחריו היה אמור לטהר את השטח בעקבות גדוד טנקים 407, ומשימת היחידה האחרונה, גדוד סיור ונ"ט 582, צנחני מילואים, היתה להוות עתודה ולחסום כלפי דרום.

התוכנית של גדוד סיור 87 בוצעה הלכה למעשה על פי התכנון, אך פלוגה ב' אשר עברה דרך איזור הדרגים של דיביזיה מצרית והשמיד כלים רבים, משאיות ונגמ"שים, ספגה שתי אבדות, יוסף לקואה ומשה חג'מה. בפלוגה א' נפצע הסמ"פ, דב דכטר, על ידי קליע נק"ל שחדר לעורפו. הוא טופל בשטח ופונה באותו לילה, דרך ציר "נחלה", ומעוז "לקקן" לטסה, רפידים ובי"ח איכילוב. ציר פינוי זה נשאר למעשה פנוי כל הלילה. כאשר יחידות המשנה של הגדוד היגיעו למקומם המתוכנן השתרר שקט מוזר באיזור חניית הגדוד ורק מכיוון מזרח וצפון היגיעו קולות והבזקים של מלחמה. גדוד טנקים 79 הצליח לעבור את צומת "טירטור-"לכסיקון" ללא היתקלות, אך כאשר גדוד טנקים 184 היגיע לצומת היו המצרים כבר ערוכים לקרב. 11 טנקים של הגדוד נפגעו בצומת אשר מאז ועד שעות הבוקר נשאר חסום.

חצות ודקה. עדיין שקט באיזור של גדוד הסיור ולכן מקבלת פלוגה ב' פקודה לחבור אל שתי הפלוגות האחרות ב- "טירטור" 50. תוך זמן קצר שונתה משימת הפלוגה. גדוד 79 שגזרתה מצפון לגזרת גדוד הסיור, נלחץ מכיוון צפון, כאשר הגדוד מונה מספר מועט של טנקים, המג"ד פצוע והסמג"ד קיבל פיקוד. לכן קבלה הפלוגה פקודה לחבור אל גדוד 79 ולעבור ת"פ להמשך הלחימה. לרוע המזל עקב בעיות ניווט והתמצאות קשות לא בוצעה החבירה כראוי ובשלב מסוים, כאשר הכלים של הפלוגה תפסו עמדות כלפי צפון נפגעו שני טנקים ונגמ"ש פגיעות ישירות. טנק המ"פ, רפי בר-לב התפוצץ מיידית ואנשי הצוות, פרט לנהג, נהרגו.

בעוד פלוגה ב' מחפשת את גדוד 79 מקבל מג"ד 87 פקודה מהמח"ט לתקוף את צומת "טירטור-לכסיקון" ממערב, מכיוון שעד עתה לא הצליחו כוחותינו לפתוח את הצומת וספגו אבידות רבות מאוד בלוחמים וכלים. המשך חסימת הצומת תמנע גם את העברת גשר הגלילים לאיזור הצליחה. הגדוד החל לנוע לכיוון הצומת כאשר טנק המג"ד במרכז, פלוגה א' משמאל ופלוגה ג' מימין. מיד אחרי חציית הצומת נפתחת אש תופת על כוחותינו, המג"ד נהרג במקום והטנק שלו מתפוצץ, הטנק של מ"פ ג' נפגע, עולה באש והמ"פ נפצע; הטנק של מ"פ א' נפגע, ה-מ"פ נפצע אך הצוות ממשיך להשתתף בלחימה למרות הפגיעה. עוד כלים ולוחמים רבים נפגעים. הפצועים מטופלים בחלקם על ידי הצוות של הרופא הגדודי אשר בנגמ"ש 18א' התקדם לעבר הצומת בעקבות הטנקים. שרידי הגדוד נסוגים ל- "טירטור" 50. היות ומ"פ ב', רפי בר-לב, המיועד לקבל פיקוד על היחידה בהיפגע המפקד, כבר אינו בין החיים, וסגן מפקד גדוד, בהיותו איש סיור אינו מרגיש את עצמו בעל הכישורים הדרושים לפקד על יחידת שריון – נותר הגדוד ללא שלד פיקודי כלל, ולמעשה חדל מלתפקד כמסגרת לוחמת.

באיזור צומת "שיק-לכסיקון" חברו בינתיים שרידי פלוגה ב' בפיקודו של ה-סמ"פ אל גדוד טנקים 184. בבוקר הוחלט לפנות את נפגעי הפלוגה לכיוון פלוגת הרפואה באיזור "לקקן". הנגמ"ש יצא לדרך עם סה"כ 8 לוחמים, אנשי צוות ופצועים, אך נפגע על ידי המצרים, הושמד וכל נוסעיו נהרגו.

בקרב הלילי האכזרי שארך כ- 10 שעות ואשר תואר על ידי היסטוריונים כקרב הקשה של צה"ל בכל הזמנים, נפלו 25 לוחמים של גדוד סיור 87, ואלה הם:

                                      

                                               ג'ורג' אברהם            חובש פל' ב'

                                               צבי אלרואי              מט"ק מח' 2, פל' ב'

                                               אהרון בן אליהו        רס"ל פל' ב' – נגמ"ש מ"מ 3

                                               אשר בן-נון               פל' ב' – נגמ"ש מ"מ 3

                                               בן-ציון שלוש            פל' ב'

                                               קובי ברג                 לוחם פל' ב' – מפקד 'נגמ"ש ה- 8'

                                               יואב ברום                מג"ד

                                               רפי בר-לב               מ"פ ב'

                                               אמתי הלפרן            חובש פל' ב'

                                               משה חגאמה              פל' ב'

                                               נפתלי חזקיה            טען/קשר טנק מ"פ ב'

                                               יוסף עמרם טמסות    פל' ג'

                                               יוסף אליהו               תותחן טנק 1א' פל' ג'

                                               יוסף יחיא                 נהג טנק 1א' פל' ג'

                                               מוריס כהן                תותחן פל' ג' – טנק מ"פ

                                               שלמה לוי                 טען/קשר טנק 1א' פל' ג'

                                               יוסף לקואה              לוחם פל' ב' – נגמ"ש מ"מ 3

                                               דניאל מזרחי             מט"ק 1א' פל' ג'

                                               יחיאל פלצר             לוחם פל' ב' – נגמ"ש מ"מ 3

                                               עודד פרבר              מט"ק פל' ב'

                                               עמי פרידמן              מ"מ 3, פל' ב'

                                               דוד קיטאי                פל' ב' – נגמ"ש מ"מ 3

                                               אשר קלה                פל' ב'

                                               יגאל רוזנבלום           נהג נגמ"ש פל' ב' – 'נגמ"ש ה-8'

                                               מיכאל שרביט           נהג טנק פל' ג' – טנק מ"פ

 

"תחנות שקמה, כאן משנה – מי נשאר – עבור"; קריאה נוראה זו ברשת הקשר המבצעית הגדודית מתארת טוב יותר ממילים רבות את מצבו האיום של גדוד הסיור בתום הקרבות הליליים האכזריים. החל מאותם הרגעים נעלם המספר 87 מטבלאות הסד"כ בחמ"לים – גדוד הסיור כבר אינו קיים.

אך לוחמי הגדוד המשיכו ב- "מלאכה", כל אחד בתפקידו החדש. רוב הנגמ"שים הצטרפו כפלוגת סיור/חרמ"ש בפיקודו של סמ"פ ג', ערן שורק, לגדוד 184, ואתם מחלקת הרפואה הגדודית ורבים מקציני המטה. חמישה טנקים בפיקודו של מ"מ 1/פל' ג', יאיר ליטויץ הצטרפו אל גדוד 79 כפלוגת טנקים ח'. 

ביום ה- 17 באוקטובר השתתף פלוגה ח' בבלימת נסיון חטיבת טנקים ה- 25 המצרית (מתוך ארמיה 3) לתקוף את איזור ראש הגשר מכיוון דרום. הפלוגה החליפה את פלוגה א/79 והווה הסדן לבלימת הטנקים המצריים בזמן שכוח מאוגדה 162 ממזרח היה כוח ההלם. תאור החלק של פלוגה ח' בקרב ה- שב"ש הקלאסי הזה נמצא במסגרת הפרק "סיפורים אישיים" באתר זה. מאוחר יותר הצטרף לכוח טנק מ"פ א' שנפגע יומיים לפני כן בצומת ושוקם. יאיר ליטוויץ העביר את הפיקוד על היחידה לקובי שוחט, קמב"ץ פלוגה א ".

בבוקר יום ה- 18 באוקטובר – יום חג שמחת תורה – השתתפה פלוגת הנגמ"שים במסגרת גדוד 184 בקרב להגנה על ראש הגשר כלפי צפון. בקרב זה, שהתנהל מציר "שיק" צפונה נפגעו שני נגמ"שים, של המ"פ, ערן שורק, ושל הסמ"פ, איציק אגם – עם תוצאה איומה. רבים היו הנפגעים, ושישה לוחמים נהרגו – חמישה מהם במקום ואחד בידיים של הצוות הרפואי הגדודי שהיה בקרבת המקום – תוך נסיונות נואשים להצלת החיים.

ואלה שמות הנופלים:

                                               מנחם אנגל                        פל' ג', נגמ"ש מ"פ

                                               קובי אשבל                        אלחוטן נגמ"ש מ"מ 4 – פל' ב'

                                               שמואל גרוס                      נהג נגמ"ש מ"מ 4 – פל' ב'

                                               דורון לוי                            חובש נגמ"ש מ"פ (ערן) פל' ג'

                                               מרסל קלקודה                    פל' ג', נגמ"ש מ"פ

                                               רוברט רייך                        טכנאי קשר נגמ"ש מ"פ (ערן) – פל' ב'

 

ביום ה- 21 באוקטובר נהרג מי שהיה מ"פ א' של גדוד הסיור ואשר נפצע בקרב ה- 14 באוקטובר – רפי מצפון. הוא ברח מבית חולים "בילינסון" וחזר לחזית, אך היות וגדוד הסיור כבר לא היה קיים, הצטרף לחטיבה 600, שם התמנה לסמג"ד טנקים. כאשר הטנק שלו נפגע בקרב באיזור מתחם "מיסורי" והוא נאלץ לנטוש, סירב ליפול בשבי וניסה לסגת רגלית לכוחותינו, אך נפגע ונפל.

ב- 22 באוקטובר היתה הפסקת האש אמורה להיכנס לתוקפה בשעה 1900. דקות ספורות לפני כן קבלה מחלקת טנקים ת"פ גדוד צנחנים 48 פקודה להיכנס לתוך כפר במבואות הדרומיים של איסמעיליה. המחלקה היתה מתוך פלוגה ח' (שאריות גדוד הסיור), בפיקודו של סמ"פ ח', ישראל דגן. לאחר דין ודברים בין מג"ד הצנחנים לבין דגן אשר חשש מפני כניסת שלושת הטנקים ללא חיפוי בין החושות, נכנסו לתוך הכפר ותוך דקות ספורות נפגעו כל השלושה על ידי אר.פי.ג'י ונשרפו. ארבעה טנקיסטים נהרגו לאחר שהצליחו לנטוש את הכלים, 7 הצליחו לחזור מייד אל כוחותינו למרות שחלקם היו פצועים, ותותחן 2-ב', אבי חכמון שהיה פצוע, הצליח לחזור אחרי 36 שעות של "מחבואים" עם המצרים (ראה את סיפורו של חכמון כאן באתר).

 הטנקיסטים ההרוגים הם:

                                       ישראל דגן                         סמ"פ ח', גד' 79 – (פל' א')

                                       שמואל דונר                       פל' א'

                                       רמי זיו                              מט"ק, פל' ח' גד' 79

                                       יעקב קליש                        פל' א'

אחרי הפסקת האש הוחלט להקים את גדוד סיור 87 מחדש – הפעם כיחידת סיור קלה על בסיס נגמ"שים וג'יפים. למפקד היחידה התמנה סא"ל אמציה "פצי" חן, מפקדו לשעבר של סיירת שקד. אל הגדוד הצטרפו פלוגת הנגמ"שים שנלחמה ת"פ גדוד 184 מאז בוקר ה- 16 באוקטובר, פלוגת הג'יפים המקורי של הגדוד, וחלק מקציני המטה וחיילי המפקדה. היחידה קבלה, כראשונה בצה"ל, טילי נ"ט מסוג "טאו" ממותקנים על גבי ג'יפים.

גדוד הסיור היה אחראי על בט"ש במרחב האוגדה, וביום ה- 12 בדצמבר השתתף בקרב לכיבוש שטח בקצה הצפוני-מערבי של גזרת האוגדה. נגמ"ש אחד נפגע על ידי טיל נ"ט ונהגו נהרג במקום. שמו היה:

                                        ציון פטל                           פל' ב'

מספר ימים לאחר מכן קיבל רס"ן גדליהו בנדור את הפיקוד על גדוד הסיור. הוא נשאר בתפקיד זה עד לנסיגת כוחות צה"ל ממצרים וכך היה למעשה מפקדו האחרון של גדוד סיור 87.

לאחר הנסיגה מהגדה המערבית של תעלת סואץ נכנס הגדוד לימ"ח פלוגות ופורק. הטנקיסטים פוזרו בין יחידות השריון של האוגדה, רוב אנשי הנגמ"שים עברו להיות פלוגת סיור חטיבתית, של חטיבה 421, ואילו אנשי המפקדה עברו להיות במפקדה של גדוד טנקים 9210 – הוא גדוד השרמנים המקורי של חטיבה 8, אשר מאוחר יותר עבר הסבה לטנקי פטון. חטיבה 8 בעצמו (אשר נקראה עתה 608) עברה הסבה מחטיבה ממוכנת לחטיבת טנקים.

גדוד סיור משורין 87 "נולד" 5 חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים וסיים למעשה את חייו הקצרים בקרב העקוב מדם בליל ה- 15-16 באוקטובר באיזור החווה הסינית. ברם, במספר מהלכי קרב בהם נלחמו חיילי הגדוד בגבורה ובמקצועיות השפיע באופן מכריע על המערכה כולה. העמידה העיקשת מול כוחות מצריים עדיפים במספר ב- 8 באוקטובר, הסיור מאחורי קוי האויב לגלוי ה- "תפר" בין הארמיות המצריות ב- 9 באוקטובר, תקיפת האגף הדרומי של הכוח המשורין המצרי בקרב השב"ש ב- 14 באוקטובר, הובלת הכוח הפורץ במבצע "אבירי-לב" והלחימה באיזור החווה הסינית בליל ה- 15-16 באוקטובר - כל אלה הקנו ליחידה מפוארת זו מקום של כבוד בדברי הימים של צה"ל. 45 מלוחמי הגדוד נפלו בקרבות. אנו מצדיעים להם. יהי זכרם ברוך.

                                                                                                                                                                                                     הועד למורשת גדוד סיור 87